אהבה כ"כ חזקה בגיל כ"כ צעיר - טלי פרנק

אורה,

כבר הרבה זמן שלא כתבתי.

כשתפסת אותי לרגע אתמול ואמרת שאת חושבת שהייתי אחד האנשים המשמעותיים לרז בחייו הרגשתי שאני חייבת לענות.

כידוע לך, רז היה ונראה כי עדיין, אחד האנשים הכי חשובים בחיי.

החיסרון שלו הורגש בקרבי אתמול בעיקר כשראיתי את נועם. לנגד עיניי ראיתי את רז עושה לה פרצוף, מוציא לעברה לשון וגורם לה לחייך. נועם לא יודעת איזה דוד היא הפסידה. כזה שיכול היה להיות הדוד האהוב עליה, כזה שהיה מתמלא באושר כל פעם שהייתה בסביבה, כזה שהיה מלמד אותה מבלי שתבין שהיא לומדת.


לפעמים רז בא אליי, בזמן שאני לומדת למבחן או עסוקה בדבר מה ואז אני נאלצת להגיד לו שכרגע אין לי זמן אליו. המכתבים ממנו בארונית וקלטות בר המצווה שלו אצלך ממתינים בסבלנות אין קץ שאתפנה אליהם.

לפעמים אני מרגישה שיש בתוכי סכר, ואוטוטו הכול מתפרץ. אני מניחה עוד משהו שיחסום ואומרת לעצמי.. עוד קצת. לא כרגע.

אבל מתישהו זה יתפרץ.

בדרך לטקס אתמול, לבד באוטו, חשבתי, שכרגע אני הכי מתגעגעת לשיחות איתו. שאני צריכה את העצות שלו. חשבתי, שהוא היה מאד גאה בי, שאני עושה את מה שאני מאמינה בו. שאני נציגת החוג שלי באגודת הסטודנטים, שאכפת לי ממה שקורה סביבי.


אני נזכרת בשיחות ליליות איתו, עולה או יורד משמירה. בקול הטיפה צרוד שלו.