אותות יום הולדתי

שבע שנים

ועדיין לא הצלחתי ללמוד מהו המנגנון

שיצליח לתעתע בגופי

וימחק מתוך עורקיי

את העצב המתגנב ומתחיל לזרום בתוכם

הרבה לפני שראשי נזכר

כי הגיעו הסתיו

ויום הולדתי

המבשר שעוד רגע בפתח יעמוד

י"ז בחשוון


וממשיכה לקוות שכבר נעלמו האותות מהגוף

ובמהלך השנה שוכחת את עצמאותן

ומנסה להימלט

וכואבת מחדש לגלות

את עוצמת עקבותיו של האובדן


ואחר כך יגיעו חודשים שקטים, ושוב אוליך עצמי שולל

להאמין

שחזרתי להיות

כאחת האדם.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

ילד רז שלי, 21 שנים! שנות מותך רבות יותר משנות חייך, חייך איתנו גדולים יותר ממותך! 21 שנים. אין לשנים שום משמעות בכל מה שקשור לתקופה שאתה לא איתנו. 21 שנים. דברים בעולמי משתנים, אני גרה עכשיו מול הים

ילד רז שלי, "מסכנה" הן פלטו בעוברן ליידי על השביל בהביטן אלי, האישה על האבן! "מסכנה"! סיננו. ואני הייתי כל כך עסוקה בחיזוק הכיתוב על האבן, בדאגה ליפות את חלקתך, בלשתף אותך בחיי, מרוכזת בפגישה איתך ובכ

ילד רז שלי, אפור. כול כך אפור בחוץ ובלב. רעם בי הלילה מאד- עוצְמַת כאב האין. 19 שנים שאתה אינך לי במימד שאני כל כך רוצה! 19 שנים! לא ממש תופסת! מה, כל כך הרבה שנים לא חיבקתי אותך? אם תגיח לרגע ותבוא –