top of page

אותות יום הולדתי

שבע שנים

ועדיין לא הצלחתי ללמוד מהו המנגנון

שיצליח לתעתע בגופי

וימחק מתוך עורקיי

את העצב המתגנב ומתחיל לזרום בתוכם

הרבה לפני שראשי נזכר

כי הגיעו הסתיו

ויום הולדתי

המבשר שעוד רגע בפתח יעמוד

י"ז בחשוון


וממשיכה לקוות שכבר נעלמו האותות מהגוף

ובמהלך השנה שוכחת את עצמאותן

ומנסה להימלט

וכואבת מחדש לגלות

את עוצמת עקבותיו של האובדן


ואחר כך יגיעו חודשים שקטים, ושוב אוליך עצמי שולל

להאמין

שחזרתי להיות

כאחת האדם.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

הרהורז כשהלב צר מלהכיל

די! מספיק זמן אתה חלל! הגיע הזמן שתחזור! כבר אין לי כוח להיות אם שכולה. מה זו החופשה הגדולה שלקחת מאיתנו? אתה לא רואה כמה  אתה חסר? באמצע ארוחת הבוקר התחילו פתאום לרדת דמעות. זה נראה לך הגיוני? ככה אמ

הרהורז של ערב יום הולדת

173 ימים ולמי יחגגו יום הולדת? לֹא הֵבַנְתִּי נָכוֹן אֶת הַסִּימָנִים. זֶה לֹא בִּרְכַת "חַג שָמֵחַ" שֶעוֹרְרָה אֶת כַּעֲסִי, זֶה לֹא הַחַג שֶׁחָרַךְ אֶת בִּשְׂרֵי וְהִסְעִיר אֶת נֶפְשִי זֶה הַתַּאֲרִ

22 שנים

י"ז במרחשוון תשפ"ד 1.11.23 ילד רז שלי, 22 שנים אני צועדת יד ביד עם דמותך, כמציגה אותך לרואים ומכריזה במילה הכתובה: "תכירו, זה הילד שלי!" שומרת עליך חזק בעולמי כי לא יכולתי לשמור עליך אז, לפני 22 שנים.

コメント


bottom of page