לפעמים אני רוצה שמישהו יעיר אותי ויגיד לי שאני חי בסרט.
ידוע שלוח השנה מתחיל ונגמר בראש השנה. אבל תארו לכם מין גרף משונה, שהולך ומתפתל במראות הזמן, למעלה, למטה, הצידה וקדימה.
לי יש לוח שנה שונה שמתחיל ומסתיים בי"ז בחשוון לאוו דווקא בסדר הזה:
טקס מרגש בחטיבת הביניים אפק, טקס מרגש באורט ביאליק, טיפול שיניים, רז 4, פסיכולוג, יום רזי הארץ, רומא, סן חוזה, כתבה בעיתון, ראיון ברדיו. ואחיך. אור שכתבת לו בבר המצווה ככה:
"בכל זאת, עד עכשיו הייתי המקור הבכיר בבית שידע להסביר ספורט, מחשבים ואנגלית, ועכשיו אתה מגיע מעבר לפינה ומפיל אותי מהרגליים או מנער אותי right on my feet"
לו ידעת כמה זה נכון. הוא מתעסק עם ליגת האלופות,
אבל אלופה אמיתית היא גל. תותחית שבעת הצורך היא גם תנהג במשאית.
וגם אחיך הבכור שבחר את דרכו אבל אני יודע שאתה נמצא אתו גם בדרך הזו.
ואני מת מסקרנות, איך היה מתפתח הקשר שלך עם ששת האחיינים שלך.
לפעמים אני רוצה שמישהו יעיר אותי ויגיד לי שאני חי בסרט.
15 שנה אני נתקל מחדש בשאלה הכל כך פשוטה: הזמן קצת מקל, נכון יואב?
כן בוודאי. למי שלא נמצא שם, קל לשכוח ובצדק.
החיים זורמים, לכן אנחנו כאן, אתך אבל אחרת, יותר מאשר כל ימות השנה.
כבר ספרתי כאן על סיומת הברכה שכתבת ליום הולדתי ה-50 במהלך נסיעה עם אמא 5 דקות לפני שהגעתם אלי לנהריה. זה הולך ומעצים וככה זה נכתב:
"אתה יודע, אצלי ראיית העתיד נמצאת בשלב די מוגבל,
אבל יש דבר אחד שאני יודע, אני רוצה להיות כמו אבא שלי כשאגדל!"
15 שנה. אני מתגעגע לדעת איך היית עוקץ אותי משהפכתי ל"אזרח הוותיק"?
מה היית אומר על דוכיפת? על פרס? על ביבי? מה היית עושה בגיל 34?
15 שנה. אתה לא כותב, לא מסמס, לא שולח ווטסאפ, לא בפייסבוק.
לפעמים אני רוצה שמישהו יעיר אותי ויגיד לי שאני חי בסרט.
סרט שלא קרה.
Comments