אחריות אישית - דעה אישית. בעקבות נפילתם של ארז עידן, אלעד פולק ורועי יעקוב סולומון.

פורסם בעיתון "הד הקריות"


ביום רביעי הקרוב ימלאו 30 יום לנפילתו של סמל אלעד פולק ז"ל, חייל דוכיפת. ביום שלישי האחרון פורסמו תוצאות תחקיר האירוע בעין יברוד שבו נרצחו 3 חיילי צה"ל. התחקיר כולל המלצות להדחת מפקד הגדוד ומפקד הפלוגה אליה השתייכו החיילים. את המתים אי אפשר להחזיר לחיים. התחקיר חשוב למען החיים, למען העתיד. אך האם הוסקו כל המסקנות המתבקשות? האם מפקד הגדוד הוא האחראי הבכיר ביותר לכך שהמחלקה נכנסה לשאננות? ומי מבקר את המג"ד? כשאנחנו שולחים את הילדים שלנו לצבא – האם אנחנו יכולים לישון בשקט בידיעה שכל שרשרת הפיקוד מבקרת חוליה, חוליה כדי לדעת שהכול בסדר? האם המח"ט ואלוף הפיקוד לא צריכים לבדוק מה קורה בדרגים שמתחתם? האם להם אין אחריות? ומה עם אחריותו של הרמטכ"ל? ושר הביטחון? אם לא אחריות פורמאלית, לפחות אחריות מוסרית?! שולמית הר-אבן כתבה במאמרה "אשמה ואחריות": "... כי זה עיקרה של אחריות מוסרית: אין שום חוק בעולם שמחייב להחיל אותה על היחיד, או על ממשלה – בניגוד לעונש של אשמה פלילית. האחריות שייכת למי שנוטל אותה עליו. ... אין בעולם חוק המחייב להרים אחריות מוסרית. יחיד או ממשלה המחפשים תמיד את האשמה ומוחקים מאוצר המילים שלהם את המושג של אחריות מוסרית, פרצופם נקבע ומשתנה בהתאם לכך". ואצלנו, לצערי, אין אף אחד שנוטל את האחריות המוסרית. היא ממשיכה להתגלגל ברחובות כאבן שאין לה הופכין, וממשיכים לחפש אשמים. בחברה הישראלית אין כיום תחושה שיש מנהיגות שלוקחת אחריות מוסרית. פעם נוספת אין קצין בכיר – רמטכ"ל, או לחילופין- שר ביטחון, שלוקח אחריות על מה שקורה בשלוש השנים האחרונות בשטחים. האם יש לנו תחושה שיש מדיניות ברורה? שקופה? שהצבא יודע איך עליו לפעול כדי להשיג מטרות עליהן החליטה הממשלה? האם ברורה לנו, אזרחי מדינת ישראל, מהי מטרתו של ראש הממשלה? האם צה"ל פועל בהתאם? ההרגשה שלי היא שאין כל מדיניות מוצהרת שמכתיבה פעולות שיביאו לתוצאות רצויות. ראש הממשלה, וצה"ל בעקבותיו, רק מגיבים לאירועים. הם אינם יוזמים – כי את המטרה האמיתית שלהם, כפי הנראה, הם מסתירים, כי לא יפה להציג אותה. ואנחנו, הורים לחיילים, אזרחים תמימים שיוצאים לאכול במסעדות, תלמידי בית ספר שנוסעים באוטובוסים – משלמים את המחיר!! הגיע הזמן שנקום ונקרא לראש הממשלה לקחת אחריות מוסרית על מה שקורה במדינה ועל המחיר הכבד שאנחנו משלמים!!!

פוסטים אחרונים

הצג הכול

19 שנים עם רז - אבל אחרת

ילד רז שלי, אפור. כול כך אפור בחוץ ובלב. רעם בי הלילה מאד- עוצְמַת כאב האין. 19 שנים שאתה אינך לי במימד שאני כל כך רוצה! 19 שנים! לא ממש תופסת! מה, כל כך הרבה שנים לא חיבקתי אותך? אם תגיח לרגע ותבוא –

ח"י שנים עם רז – אבל אחרת

ילד רז שלי, ח"י שנים שאני מגדלת ילד מת, והריון הַיָּגוֹן קשה מִנְּשׂוֹא! אז אני שומרת על עצמי. שָׂמָה סֶלַע עַל רֶחֶם הַכְּאֵב, כדי לא להרגיש את עוצמת ה"אין". גומעת את מרחק השנים, מחליקה על הקילומטרים

17 שנים איתך – אבל אחרת

17 שנים אני חיה עם מותך. 17 שנים מגדלת ילד מת, ואתה גדל בתוכי ואין בי מקום להכיל את כל היגון של מותך! עשרה חודשים נשאתי אותך ברחמי, 17 שנים אני נושאת אותך בתוכי ומותך כל כך גדול בי שצר גופי להכיל! אז

אתרז - אתר ההנצחה לסמ"ר רז מינץ ז"ל