אל תחזיקי את הכאב

יום שישי 4.1.02

אל תחזיקי את הכאב,

תני לו ללכת.

הוא יחזור אליך -

בלי שתבקשי.


אל תחפשי את הזכרונות

הם יגיחו אליך

בלי כל הודעה מוקדמת-

בלי שתבקשי.


אל תעצרי את הדמעות,

תני להן לרדת,

הן באות אליך

בלי שתבקשי


אל תחזיקי את הכאב

הוא יחזור אליך

בעת נסיעה במכונית

פתאום תשמעי את עצמך צועקת חזק:

"רז, רז, ילד שלי,

אני כל כך מתגעגעת"

וגל של דמעות ישטוף אותך

ותסעי ותבכי

ותצעקי:

"רז!"


אל תחזיקי את הכאב

תני לו ללכת

הוא אף פעם

לא יעזוב אותך, אמא.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

ילד רז שלי, "מסכנה" הן פלטו בעוברן ליידי על השביל בהביטן אלי, האישה על האבן! "מסכנה"! סיננו. ואני הייתי כל כך עסוקה בחיזוק הכיתוב על האבן, בדאגה ליפות את חלקתך, בלשתף אותך בחיי, מרוכזת בפגישה איתך ובכ

ילד רז שלי, אפור. כול כך אפור בחוץ ובלב. רעם בי הלילה מאד- עוצְמַת כאב האין. 19 שנים שאתה אינך לי במימד שאני כל כך רוצה! 19 שנים! לא ממש תופסת! מה, כל כך הרבה שנים לא חיבקתי אותך? אם תגיח לרגע ותבוא –

ילד רז שלי, ח"י שנים שאני מגדלת ילד מת, והריון הַיָּגוֹן קשה מִנְּשׂוֹא! אז אני שומרת על עצמי. שָׂמָה סֶלַע עַל רֶחֶם הַכְּאֵב, כדי לא להרגיש את עוצמת ה"אין". גומעת את מרחק השנים, מחליקה על הקילומטרים