אם שכולה

יום בו נפלת נולדה אם שלא הכרת -

אם שכולה.

להיות אם שכולה זה לבוא אליך, ילדי, כל שבוע לדאוג לחלקתך הקטנה לקשט, לנקות, ואחר לשבת בשקט ולבכות.


להיות אם שכולה

זה לרעוד בכל גופי

בכל חג ושמחה במשפחה

כי אני מרגישה חזק כל כך

את חסרונך. להיות אם שכולה זה לאסוף כל מילה עליך שמוסיפים ומזכירים חבריך. לחשוב בצורה קדחתנית איך מנציחים אותך, ילד רז, בצורה אחרת, מיוחדת. להיות אם שכולה זה להצטער כל הזמן על מה שאני מפספסת ממך כשאתה לא כאן: לא אראה אותך קצין גאה, לא אראה אותך מסיים לימודים גבוהים, לא אתרגש מחוויותיך בטיול הגדול לא אראה אותך משחק עם האחיינים שלך לא אראה אותך בעל ואב אוהב כל כך הרבה "לא" ואתה אינך חסר את זה אתה רק חסר לי. להיות אם שכולה זה לבדוק עם צאת לוח שנה חדש מתי יוצא י"ז בחשוון ומתי 2 בנובמבר. להיות אם שכולה זה לשבת בשקט על קברך לשתף אותך, לכתוב את כולי עד תום ולצאת, ומיד להתגעגע ולרצות לחזור ולהיות איתך שוב. להיות אם שכולה זה לא לדעת מה לספר לנכדים שנולדו כעבור שנים, ומתי הזמן המתאים לשתף? ומה המינון הנכון ? ואיך מונים את שמך יחד עם כל הדודים?? ואיזה ייצוג נותנים לך? נִשְאַרְתָּ

תמונה אחת דמומה עומס על כתף את כל חייך ....



פוסטים אחרונים

הצג הכול

19 שנים עם רז - אבל אחרת

ילד רז שלי, אפור. כול כך אפור בחוץ ובלב. רעם בי הלילה מאד- עוצְמַת כאב האין. 19 שנים שאתה אינך לי במימד שאני כל כך רוצה! 19 שנים! לא ממש תופסת! מה, כל כך הרבה שנים לא חיבקתי אותך? אם תגיח לרגע ותבוא –

ח"י שנים עם רז – אבל אחרת

ילד רז שלי, ח"י שנים שאני מגדלת ילד מת, והריון הַיָּגוֹן קשה מִנְּשׂוֹא! אז אני שומרת על עצמי. שָׂמָה סֶלַע עַל רֶחֶם הַכְּאֵב, כדי לא להרגיש את עוצמת ה"אין". גומעת את מרחק השנים, מחליקה על הקילומטרים

17 שנים איתך – אבל אחרת

17 שנים אני חיה עם מותך. 17 שנים מגדלת ילד מת, ואתה גדל בתוכי ואין בי מקום להכיל את כל היגון של מותך! עשרה חודשים נשאתי אותך ברחמי, 17 שנים אני נושאת אותך בתוכי ומותך כל כך גדול בי שצר גופי להכיל! אז