דברים בהפגנה למען שחרור גלעד שליט

הפגנה משותפת עם הפלשתינאים בנחל עוז


"ארץ מְרוֹרִים וְנֹחַם

ארץ נֹחַם וּמרורים

אחת לכך וכך שנים

מתחברים כל מְרוֹרֶיהָ

נקשרים, יוצרים

שרשרת

מאופק המזרח אל קצה המערב

כמו אלפי כנפי עורב"


צהריים טובים לנוכחים משני צידי הגבול שהגיעו להפגין,

פתחתי את דבריי בקטע מתוך שירו של אריה סיוון "קרעים".

אלו ימים אחרונים של אלול, בעוד יומיים נכנסת שנה חדשה. ושנה נוספת אנחנו מציינים במעבר הגבול, ליד המקום ממנו נלקח בשבי גלעד, והוא עדיין איננו איתנו כאן. וחוששתני שגם השנה הוא ייעדר משולחן החג של בני משפחתו, למרות התפילות, הבקשות, שנשאנו כל השנה.

ימים קשים. אירועי עצבות מעצימים את החֶסֶר. אני חושבת עליך, אביבה, אימא של גלעד. לפני פחות מחודש ציינו את יום הולדתו. אינני יכולה לדעת מה עובר עליך, אני יכולה רק לתאר. מהמקום שלי, מקום של אם שכולה, אני יודעת שרק מי שנמצא באותו מקום יכול לדעת. אבל אני יודעת מה זה לכאוב, ואני יכולה לתאר לעצמי עד כמה זה מתסכל ובלתי אפשרי לדעת שהילד שלך, זה שכאבת ברגעי לידתו ושָמַחת כשגדל והפך לנער-חיל, הילד שדאגת