הזמן שלי

הזמן שלי

מקיפה עצמי בשעונים הם צועדים את הזמן שעמד מלכת. הם בוכים את הדקות שאתה אינך. ואני - כל הזמן על-יד. השעונים ממשיכים ללכת ואני עומדת. הזמן נעצר אצלי ביום שישי ב – 2 בנובמבר 2001 והתחיל זמן חדש. אחר. לכם יש זמן שונה שכל הזמן הולך.

זמן חדש

דעי בקצב העולם להתרגש, גם בפגמים הקטנים. תתמלאי קסם ילדותי חושני.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

ילד רז שלי, "מסכנה" הן פלטו בעוברן ליידי על השביל בהביטן אלי, האישה על האבן! "מסכנה"! סיננו. ואני הייתי כל כך עסוקה בחיזוק הכיתוב על האבן, בדאגה ליפות את חלקתך, בלשתף אותך בחיי, מרוכזת בפגישה איתך ובכ

ילד רז שלי, אפור. כול כך אפור בחוץ ובלב. רעם בי הלילה מאד- עוצְמַת כאב האין. 19 שנים שאתה אינך לי במימד שאני כל כך רוצה! 19 שנים! לא ממש תופסת! מה, כל כך הרבה שנים לא חיבקתי אותך? אם תגיח לרגע ותבוא –

ילד רז שלי, ח"י שנים שאני מגדלת ילד מת, והריון הַיָּגוֹן קשה מִנְּשׂוֹא! אז אני שומרת על עצמי. שָׂמָה סֶלַע עַל רֶחֶם הַכְּאֵב, כדי לא להרגיש את עוצמת ה"אין". גומעת את מרחק השנים, מחליקה על הקילומטרים