השבת הכיפית של רז -טור עיתונאי בגיל 8

כשהיה בן 8, רז פירסם מדי שבוע יומן, שהופיע במדור "השבוע שהיה" בעיתון "הד הקריות". במדורו נהג לסכם את השבוע שעבר עליו בבית הספר, בבית ובין משפחה וחברים. וכך כתב ב-30 במרס 1990 תחת הכותרת "יום שבת כיפי במיוחד".


"ביום שבת יצאתי לצעדת הכנרת על שם אלעזר. לצעדה יצאתי עם אמי, חברתה אילנה, וילדיה, צביקה וזהבית. חשבתי שזה קצת ללכת ברגל 8 ק"מ, אך בשבת הרגשתי כמה זה הרבה. בדרך ראיתי מעין נחש של אנשים. אני הלכתי במסלול הקצר, למשפחות, אבל היה גם מסלול ארוך, לקבוצות ומשלחות. בזמן הצעדה התחבאתי בתוך שדה חיטה עם צביקה וזהבית ואמי ואילנה לא ראו אותנו. התחלנו ללכת מביתניה וסיימנו באמפיתיאטרון של צמח. בדרך ראינו את הרי גולן ואת הכנרת והגענו לדגניה א', וראינו את הטנק הסורי שכמעט הגיע לקיבוץ במלחמת השיחרור. אחרי הצעדה חילקו לנו תעודות ומדליות, וחזרנו הביתה בהרגשה שהיה לי כיף חיים.
"בשבת בערב חגגו לי יום הולדת משפחתית ואני ואחי קיבלנו מתנות יפות. אני קיבלתי, בין השאר, משחק קטן, 18 משחקים בקופסה אחת ועוד. אחי הגדולים עבדו עלי. ביום שישי אמרו לי שהם הולכים לקנות ספרים שחסרים להם לבית הספר ומתנות לאחי הקטן. ביום שבת, לפני המסיבה ובמסיבה עצמה, אמרו לי אחי הגדול ואחותי, שהם שכחו לקנות לי מתנה, וקנו רק לאחי הקטן. לאחר כיבוי הנרות ולאחר שכל האורחים נתנו לי מתנות, באו אחי ואחותי הגדולים עם מתנה גדולה ונתנו לי אותה. המתנה היתה קרש עם כדורסל וכדור קטן, כדי לשחק כדורסל בבית. הם גם צירפו כרטיס ברכה, עם מעין נאום לכבודי. הופתעתי מאוד מהמתנה שהיתה יפה מאוד. חוץ מזה גם רציתי סל כזה זמן רב. זה היה יום שבת כיפי במיוחד"


פוסטים אחרונים

הצג הכול

רז היקר, יום הזיכרון 2018 - טקס בשגרירות בברלין שבו אני מספר עליך בעברית ואנגלית ומנסה להסביר לעובדים הגרמנים (שזה גם ככה הזוי...) למה אנחנו עצובים ביום הזה. יום הזיכרון 2019, אני יושב על ספסל ברחוב ר

מעת לעת, כבר זמן די ארוך, כל אימת שאני קורא את הפוסטים הכל-כך מיוחדים ויחודיים של אורה ושל יואב, חולפות בי מחשבות, או יותר נכון שיחות שלי עם רז. ולא, לא הכרתי אותו באופן אישי. למיטב זכרוני, את אורה פג