התבוננות

הניחו בתאהּ חומר חדש.

ידעה: הוא משובח.

"אינך צריכה,

גופך כבר מלא בזה"

שידר לה מוחהּ.

"זה בסדר, עכשיו עוד אפשר"

הרגיעה עצמה,

"אני עוד בשליטה"

חיכתה כמה ימים,

לבסוף לא התאפקה

הסניפה הכול,

לא ויתרה על אות,

גמעה מהעיתון כל כתבה.

נרקומנית של שכול שכמותה.


פוסטים אחרונים

הצג הכול

ילד רז שלי, "מסכנה" הן פלטו בעוברן ליידי על השביל בהביטן אלי, האישה על האבן! "מסכנה"! סיננו. ואני הייתי כל כך עסוקה בחיזוק הכיתוב על האבן, בדאגה ליפות את חלקתך, בלשתף אותך בחיי, מרוכזת בפגישה איתך ובכ

ילד רז שלי, אפור. כול כך אפור בחוץ ובלב. רעם בי הלילה מאד- עוצְמַת כאב האין. 19 שנים שאתה אינך לי במימד שאני כל כך רוצה! 19 שנים! לא ממש תופסת! מה, כל כך הרבה שנים לא חיבקתי אותך? אם תגיח לרגע ותבוא –

ילד רז שלי, ח"י שנים שאני מגדלת ילד מת, והריון הַיָּגוֹן קשה מִנְּשׂוֹא! אז אני שומרת על עצמי. שָׂמָה סֶלַע עַל רֶחֶם הַכְּאֵב, כדי לא להרגיש את עוצמת ה"אין". גומעת את מרחק השנים, מחליקה על הקילומטרים