התבוננות

הניחו בתאהּ חומר חדש.

ידעה: הוא משובח.

"אינך צריכה,

גופך כבר מלא בזה"

שידר לה מוחהּ.

"זה בסדר, עכשיו עוד אפשר"

הרגיעה עצמה,

"אני עוד בשליטה"

חיכתה כמה ימים,

לבסוף לא התאפקה

הסניפה הכול,

לא ויתרה על אות,

גמעה מהעיתון כל כתבה.

נרקומנית של שכול שכמותה.