יום הולדת לילד מת

ילד יומולדת שלי.

לא חיבקתי אותך, לא עצרתי לדבר איתך

ידעתי רק שאתה – אינך.

ניסיתי לצייר במילים

את התחושה שבלב,

אבל לא היה רֶצֶף

שֶׁתָּאַם את מלוא הכאב.

הכול היה כל כך דל, חיוור,

אפילו הייתי אומרת: שחוק.

ואני חיפשתי מילה מיוחדת

אחת בודדה

לתאר את ליבה

של אם שכולה.

וחשבתי על לב שותת דם

ועננה שחורה שהולכת לכול מקום,

ובור עצום וגדול,

ורֶחֶם שהיא בְּאֵר של דמעות,

ומחנק קבוע בגרון,

ודמעה שתקועה ואיננה יורדת,

וחשבתי אולי על סתם "אין"

וזה לא היה גדול ומספיק חזק

ובחרתי לבסוף בשתי מילים

נוראות מכולן:

"הוא היה".


פוסטים אחרונים

הצג הכול

ילד רז שלי, "מסכנה" הן פלטו בעוברן ליידי על השביל בהביטן אלי, האישה על האבן! "מסכנה"! סיננו. ואני הייתי כל כך עסוקה בחיזוק הכיתוב על האבן, בדאגה ליפות את חלקתך, בלשתף אותך בחיי, מרוכזת בפגישה איתך ובכ

ילד רז שלי, אפור. כול כך אפור בחוץ ובלב. רעם בי הלילה מאד- עוצְמַת כאב האין. 19 שנים שאתה אינך לי במימד שאני כל כך רוצה! 19 שנים! לא ממש תופסת! מה, כל כך הרבה שנים לא חיבקתי אותך? אם תגיח לרגע ותבוא –

ילד רז שלי, ח"י שנים שאני מגדלת ילד מת, והריון הַיָּגוֹן קשה מִנְּשׂוֹא! אז אני שומרת על עצמי. שָׂמָה סֶלַע עַל רֶחֶם הַכְּאֵב, כדי לא להרגיש את עוצמת ה"אין". גומעת את מרחק השנים, מחליקה על הקילומטרים