ינשוף שלי - טלי

בערבי שישי הרוח כבר החלה לנשב - כמו ביום שהלכת. רוח מצמררת, כזו שעוברת בכל הגוף ולא מרפה.

לפני כמה לילות ניגנו ת'שירים שלך.

הבטן שלי עדיין מתהפכת כשאני מקשיבה להם.

הנשימות שלי עדיין מתקצרות כשאני רואה מישהו שדומה לך.

אני נזכרת בך ברגעים קטנים, וחושבת מה היית אומר, וכמה הייתי שרוצה שבאותו רגע, קטן ובנאלי שכזה - תשב פה איתי.

נזכרת איך באחד מימי השישי הלכנו לשחק עם החבר'ה שלך כדורסל. וכששנינו התעייפנו והתיישבנו יחד בצד, עף לעברינו כדור במהירות.

לפני שהספקתי להבין הסטת את ידך מעל הראש שלי כדי שהכדור לא יפגע בי.

זה מוזר, האינסטינקט הראשוני של כל אדם הוא להגן על עצמו. אצלך זה שונה.

האינסטינקט שלך היה להגן עליי. זה מה שכל כך יפה בך.

האהבה שלך באה בכזו טבעיות, כל כך מבפנים, ששום דבר בעצם לא יכול לעמוד בדרכה.

זה מי שאתה. מי שברוחו יחסום את כל "הכדורים" מלפגוע בי.

ופה אני אתרגם את אחד מהשירים הלועזיים שהכי אהובים עליי, הוא נקרא "שנות אור" וזה הפזמון שלו:

"ולכל מקום שהלכת

ולכל מקום שתלך

נראה שזה לא הוגן

הימים נעלמים.

האור שלך מתגלה עכשיו

מתגלה ממרחק

היינו סתם אבנים -

האור שלך הוא שעשה אותנו כוכבים."

אז כשחושבים על זה, הכוח היחיד שהופך אבנים לכוכבים הוא השמש.

ומה שמיוחד בך רז, הוא שלא רק שחיממת אותנו באורך הנצחי, אלא הארת עלינו - כך שגם אנחנו נרגיש כמו כוכבים.