יש לי בקשה אחת - חיים חן

את רז אני הכרתי, דרך נוער לנוער.

אני הייתי מדריך ובאה לי קבוצה, מאוד מגובשת. ועכשיו אני כבר רואה ויודע שהם גובשו עוד יותר. כל אחד בפני עצמו כאדם וגם כקבוצה.

אני תמיד, לא משנה את מי אני פוגש ברחוב שואל: "מה שְלום זה?, מה שְלום זה?" אתם תמיד מקושרים ותמיד ביחד. זה נורא עשה לי טוב.

ויש לי פשוט בקשה אחת, שכולנו עכשיו, כל אחד בפנים, יעצום ככה עיניים, שיציין לעצמו את הזיכרון הממשי ביותר שיש לו של רז בתוכו, שמח, של רז כמו שאנחנו מכירים אותו. ולהרגיש שוב פעם את אותו רגע.


ערב הנצחה, נוער לנוער, 6.12.2001

פוסטים אחרונים

הצג הכול

20 זה המספר הזה שכולנו חששנו מהיום שיגיע. 20 זו השנה הזאת, שבה מספר השנים שאינך - גדול ממספר השנים שהיית. וכמה דברים קרו ב=20 שנה. דברים כמו פייסבוק, ויקיפדיה, ווייז, וואטסאפ, כיפת ברזל, ריצוף גנום וע

אני זוכרת איך הכל התחיל... זה היה מסוג הרגעים האלה שכל העולם שלך משתנה ופתאום נראה אחרת. עד לאותה נקודה היית פשוט רז, אחד מהחבורה, חבר ילדות, אח גדול, אבל ברגע אחד, בטיול שעשינו עם שרי כץ, היא פתאום ז