לרז שלנו - החבורז

לרז שלנו,

9 שנים עברו מאז לכתך מאיתנו.

9 שנים מאז אותו ליל שבת, ה-2 בנובמבר 2001, שאף אחד מאיתנו לא ישכח איפה היה ואיך שמע את הנורא מכל.

מאז אותו הרגע, החיים מתחלקים לשניים: לפני ואחרי מותך, אך מצד שני גם הרגשת החוסר שלך למול התקווה והגאווה במורשתך:

מאז מותך אנו כואבים, מתגעגעים וכל כך חסרים אותך – כדבק של החבר'ה, כמי שידרבן אותנו לשחק כדורסל ביום שישי ובערב לצאת (תוך שאתה בעצמך לא מתעורר...), שיעודד אותנו להכיר דברים חדשים בכל תחום, כחבר שיהיה עד ברבנות, יחזיק את החופה או סתם יהיה שם בשביל כל אחד לתת את העצה הטובה והמתאימה, יגרום לו להרגיש שאתה החבר הכי טוב שלו וישמח לשמוע על ההישגים, כמובן עם אותו "החצי החיוך המרוח".

אתה כ"כ חסר לספר לך שהפועל ת"א, שבשבילה החלפת את המשמרת שממנה לא חזרת, משחקת בליגת האלופות, ש"צומת" כבר לא בפוליטיקה ושהיינו כ"כ רוצים שתהיה איתנו בשמחות שהיו בשנים האחרונות ובפרט בשבוע שעבר בחתונה של אופיר. אתה חסר כי כבר אין עם מי לקחת את הכיכר מצד שמאל, לא יוצא לאכול בבורגר ראנץ' חוץ מבימי הזיכרון ומעל הכל – בלספר לך איזו משפחה מדהימה יש לך – חזקה, מחבקת, אוהבת, תומכת ופתוחה. למעשה, למדנו בשנה האחרונה שאתה גם נתר למשפחת לוחמים עוד מימי מלחמת העולם השניה, דרך גבעת התחמושת, מלחמת יום הכיפורים ועד האינתיפאדה בה לחמת.

מצד שני רז, דווקא חסרונך נגע בכל כך הרבה אנשים:

מורשתך ורוחך הונחלו במחזורים רבים של חיילי דוכיפת וחטיבת כפיר, בוודאי בחבריך לנשק בקורס המ"כים והמסלול שמלווים אותנו כל הזמן, בתלמידי בתיה"ס שהכינו טקסי הנצחה עליך וכיום חלקם כבר חיילים בעצמם ובהמונים המגיעים לימי "רזי הארץ" וזוכים ליצור, לטייל, לשיר, ליהנות ולהכיר קווים לדמותך.

מעל הכל – בזכותך קיבלנו את אור "פיניייי" שאותו אנחנו מאוד אוהבים כחבר בחבורז לכל דבר, חידשנו חברויות מהעבר ונוצרו חיבורים שהביאו להרחבת המשפחה שלך. זכינו להכיר את יאיר ואת אורית, את אבי, מיכל, נורית, סבתא שולה וכל המשפחה וללכת יחד אתכם בדרך הארוכה של השכול.

כמו שכתוב באתר ההנצחה שלך – האתרז – אתה כאן לנצח וכל הזמן, נכון שלא פיזית אבל אתה עם כל אחד מאיתנו בכל יום – במעשים הטובים, בהצלחות, בעזרה לזולת, בצניעות, בלהיות "סגן אלוף העולם במידע בלתי חשוב" ובידיעה שהיו אלה זכות וכבוד גדולים להכירך, להיות בחברתך ולדעת שבשביל אנשים כמוך שווה להמשיך בצדקת הדרך ולחיות כאן.

אוהבים, מתגעגעים, כואבים אך גאים להיות "החבורז",

מכולנו.