מכתב אישי לציבור הרחב

המשפחות השכולות צריכות אותך גם אחרי שנה, ואחרי שנתיים ואחרי שלוש שנים ואחרי....כן, גם אחרי חמש שנים וחצי, (כמניין השנים לנפילתו של רז)

ציבור יקר, אתם בוודאי זוכרים עדיין את ההרגשה. בתוך השקט ושלוות היום-יום עוברת פתאום ידיעה: חייל נהרג, אזרחים ישראלים נפגעו מירי, או, חלילה, פיגוע. לשנייה החיים שלכם נעצרים. אתם מחכים לשמוע פרטים. בודקים מיד איפה הקרובים שלכם נמצאים. מצלצלים היסטריים לכל האנשים שאתם מכירים שאולי נמצאים באיזור או בצבא. מחכים בדאגה לשמוע שמות הנפגעים. מתפללים בסתר ליבכם שלא תכירו אף אחד מהם. חייל נהרג. פיגוע. לא תמיד התפילה עוזרת. לפעמים מישהו שאתם מכירים נפגע. הוא עצמו, קרוב או קרובה שלו. אתם מגיעים ב"שבעה", ציבור יקר, אתם מגיעים ב"שלושים" לאזכרה. מבטיחים לעצמכם ולמשפחה לתמוך, לשמור על קשר, מחליטים לעזור בכל דרך אפשרית. והנה עובר יום, ועוד יום, ועוד יום...ו....אתם חוזרים לשגרה. אתם עדיין זוכרים את מה שהבטחתם לעצמכם, אבל דוחים את הטלפון למשפחה האבלה. מחליטים לצלצל מחר, אבל גם למחרת היום אתם עסוקים. עובר זמן, כבר אין טעם לצלצל עכשיו, אתם חושבים. והמשפחה השכולה כל כך זקוקה לכם, ציבור רחב!!! אתם, השייכים למעגל השני של החברים, זה שמעט רחוק יותר. אתם, שאינכם נמצאים בקשר יומיומי עם האבלים. אתם, שהבטחתם ב"שבעה" לעזור ו... טרדות היום-יום סחפו אתכם לעיסוקיכם. אתכם אנחנו צריכים, ציבור יקר! כל שיחת טלפון שלכם היא נקודת אור בחשיכה גדולה. כל תשומת לב קטנה שלכם מרפדת עבורנו מעט את הקשה מכל. התייחסות שלכם אלינו משדרת לנו: "אתם לא לבד, אכפת לנו מכם. אנחנו יודעים שקשה לכם". ציבור רחב, יהיו כאלה ביניכם שיגידו: "עבר כבר המון זמן, לא צלצלתי, מה פתאום אני אתקשר/ת עכשיו?" – כן, צלצלו עכשיו, כי עכשיו הבנתם עד כמה זה חשוב. צלצלו עכשיו כי עכשיו אזרתם אומץ. יהיו אחרים שיגידו: "אני רוצה לצלצל, אך קשה לי, מה אני אגיד?" – פשוט תגידו שצלצלתם כי אכפת לכם, כי אתם רוצים להתייחס. אפילו תספרו על המבוכה שלכם – אל דאגה. השיחה תקלח לה. יהיו שיגידו: "כל כך קשה למשפחה שכולה, אני לא מסוגל/ת לעמוד בזה" – כן, המשפחה השכולה אוספת יום יום כוחות כדי להתמודד עם החיים. גם אם קשה לכם לצלצל למשפחה שכולה – תאספו גם אתם פעם אחת כוח, ותחזרו למעגל שתומך מפעם לפעם באלה שאיבדו את יקיריהם. ציבור רחב יקר, יום הזיכרון הוא היום של כולם – "סתם" אזרחים ואלה שלא שפר עליהם גורלם ונכנסו ל"משפחת השכול". כל השנה זה: הם ואנחנו. המשפחות השכולות צריכות אתכם דווקא אחרי שנה, ואחרי שנתיים ושלוש.... הן צריכות שתעזרו ותושיטו יד של אכפתיות שנותנת עוד כוח להמשיך ולהישאר במעגל החיים!

פוסטים אחרונים

הצג הכול

19 שנים עם רז - אבל אחרת

ילד רז שלי, אפור. כול כך אפור בחוץ ובלב. רעם בי הלילה מאד- עוצְמַת כאב האין. 19 שנים שאתה אינך לי במימד שאני כל כך רוצה! 19 שנים! לא ממש תופסת! מה, כל כך הרבה שנים לא חיבקתי אותך? אם תגיח לרגע ותבוא –

ח"י שנים עם רז – אבל אחרת

ילד רז שלי, ח"י שנים שאני מגדלת ילד מת, והריון הַיָּגוֹן קשה מִנְּשׂוֹא! אז אני שומרת על עצמי. שָׂמָה סֶלַע עַל רֶחֶם הַכְּאֵב, כדי לא להרגיש את עוצמת ה"אין". גומעת את מרחק השנים, מחליקה על הקילומטרים

17 שנים איתך – אבל אחרת

17 שנים אני חיה עם מותך. 17 שנים מגדלת ילד מת, ואתה גדל בתוכי ואין בי מקום להכיל את כל היגון של מותך! עשרה חודשים נשאתי אותך ברחמי, 17 שנים אני נושאת אותך בתוכי ומותך כל כך גדול בי שצר גופי להכיל! אז

אתרז - אתר ההנצחה לסמ"ר רז מינץ ז"ל