מכתב לרז - ניצן

אני זוכרת איך הכל התחיל...

זה היה מסוג הרגעים האלה שכל העולם שלך משתנה ופתאום נראה אחרת.

עד לאותה נקודה היית פשוט רז, אחד מהחבורה, חבר ילדות, אח גדול, אבל ברגע אחד, בטיול שעשינו עם שרי כץ, היא פתאום זרקה "היי, מה עם רז? אתם נראים חמודים ביחד" וכל העולם התהפך.


אני עד היום לא יודעת מה במשפט כל כך פשוט הוביל לשרשרת האירועים ששינתה את כל מה שחשבתי עליך לפני כן, ולמה פתאום שמתי לב לחיוך שלך, לצורה שכל הגוף שלך משתנה כשאתה מדבר על משהו שאתה ממש אוהב וחשוב לך, ולרצון הבלתי מוסבר שלי ללמוד כל פרט מידע קטן עליך.

אני רק זוכרת שזאת הפכה להיות מסורת, כל ערב הייתי מתקשרת אליך, אבל רק אחרי סיינפלד, כי אסור לך לפספס אף פרק, והיינו מדברים במשך שעות על כל נושא שבעולם.


אף פעם לא אמרת לי שזה מוזר שפתאום התחלתי להתקשר אליך כל הזמן, גם לא ממש דיברנו על החברים האחרים, זה היה פשוט הזמן שלנו, בו אתה היית אתה, חברותי, ופתוח, ודיברת בלהט על כל הדברים שאהבת. על ברי סחרוף, על המשפחה שלך, על החוויות מארצות הברית, על זה שבושה שאני לא מכירה בעל פה כל שיר של כוורת כמוך, והיית מכריח אותי להקשיב להם רק כדי שאתה תהיה מרוצה. אפילו את סיינפלד הייתי רואה, למרות שעד היום היא אחת הסדרות השנואות עלי, רק כדי שיהיה לי על מה לדבר איתך אחרי זה. ואף פעם לא פקפקת בסיבה שבגללה פתאום התחלתי להתעניין בכל דבר שעשית במשך היום. פשוט דיברנו ודיברנו עד שאמא שלך היתה צועקת מהחדר השני שהגיע הזמן ללכת לישון.


אחד הזכרונות האהובים עלי היה שהגעת עם כל החבורה לפתיחת העסק של אמא שלי, אותו אחד שהיא עשתה הפקה ענקית והלבישה אותי בשמלה לבנה כמו איזה כלת שמחה, והסתכלת עלי בפעם הראשונה בצורה קצת שונה. הסמקת שאמרת לי שאני נראית יפה. אני הסמקתי עוד יותר שנתת לי מחמאה. זה גם היה אותו הערב שיסמין אמרה לי שאולי יש לי סיכוי איתך.

בשלב הזה סדר הדברים קצת מתערבב לי, אחרי הכל, זכרונות של עשרים ומשהו שנים כבר לא כל כך טריים, אבל אני זוכרת כל רגע שבילינו יחד, כי הוא גרם לי להרגיש כל כך מיוחדת.