עברה שנה מאז רז נהרג - לימור פרידמן

לכבוד משפחת מינץ היקרה: עברה שנה מאז רז נהרג (הוא נרצח אבל קשה לי לרשום ולחשוב שזה מה שקרה...) אני עדיין לא מעכלת את זה. למה שמישהו יעשה כזה דבר לרז?!?! אני לא אשכח את היום הארור הזה בו שמעתי ברדיו שרז נהרג. הייתי בהלם והתקשיתי להאמין. האם זה אותו רז שאני מכירה? האם זהו אותו ילד שנחרט בליבי כילד מבריק, שהיה איתי "בנוער לנוער"? אני זוכרת שרק הכרתי את רז, מישהו אמר לי שרז קפץ כיתה – זה עשה עלי רושם – רז היה צעיר בגיל, אבל הספיק לעשות דברים שאחרים בגילו אפילו לא חלמו לעשות. ניסיתי קצת להכיר את רז וגיליתי שאף על פי שהיה לו במה להתגאות – הוא היה צנוע ונחמד לכולם. לא הייתי חברה קרובה של רז, אבל איפשהו תמיד שמתי לב שהוא שם, בפעולות של "נוער לנוער" – והנה התמונות שמנציחות זאת, אבל גם אח"כ שכבר לא הייתי בתנועה. רצה הגורל והגעתי למורה פרטית בלשון שהיתה – אמא של רז – אורה. אני לא אשכח שישנתי אצלכם בבית והבנתי שאת אמא שלו ושאלתי אותך שאלות עליו. שאלתי אותך מה הוא עושה בצבא ואמרת לי שהוא ב"דוכיפת", הבנתי שזה מסוכן ואת חייכת חיוך דואג אבל מבין שזה מה שרז רצה. סיפרת לי שהוא מאוד אוהב את הצבא ואני זוכרת שראיתי בעינייך שאת מאוד גאה בו ובדרך שבחר. לא הכרתי את רז אישית, אבל הוא תמיד הקרין אור מהעיניים, משהו טהור, טוב לב, צניעות, אהבת הזולת ומסור לכל משימה שהיתה לו (גם זו האחרונה). לא הצלחתי להגיע להלוויה של רז מפני שהייתי בקורס בצבא, וזה מאוד כאב לי שלא הייתי שם איתו בדרכו האחרונה. אני יודעת מניסיון (גם אחי נהרג לפני 4.5 שנים) שהחיים לא אותו דבר אחרי אסון כזה, וזה לא פשוט לקום כל בוקר ולהתגעגע, ולעבור כל מיני אירועים בחיים ועדיין להתגעגע, ואני בטוחה שלא עובר יום שאתם לא חושבים על רז. אבל תדעו לכם שרז איתכם תמיד והוא שומר עליכם, גם אם לא בצבא ו"על מדים" – הוא איתכם תמיד! אתם כן צריכים להסתכל לשמיים ולחייך אליו והוא יחזיר לכם חיוך. צריך להיות חזקים ולהמשיך בחיים, למרות הכאב והצער. אני מקווה שלא תדעו עוד צער ושיהיו לכם ימים טובים מעתה ועד עולם. כל זאת ממני – לימור פרידמן