קול השכול

שקטה. כל כך שקטה.

בחרה ירוק.

בוקר גשום מנקה

שוטף דממה חונקת.

מחפשת אביב אמיתי

של רקפות ורודות

שמגרשות

את הדמעות.


זו הבחירה שלה

לשתוק.

לומדת לא

לספר את הדמעות

לא להטריד חברים,

אבל השתיקה שלה

לא מפסיקה להרעיש.



סייג לחוכמה

באביב כבד, בבוקר כמו לילה

לא להטריד חברים.

צריך ללמוד

לבד

ידי השכול

אינן מרפות

מקיפות

ובולמות

את כנפי חייה.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

19 שנים עם רז - אבל אחרת

ילד רז שלי, אפור. כול כך אפור בחוץ ובלב. רעם בי הלילה מאד- עוצְמַת כאב האין. 19 שנים שאתה אינך לי במימד שאני כל כך רוצה! 19 שנים! לא ממש תופסת! מה, כל כך הרבה שנים לא חיבקתי אותך? אם תגיח לרגע ותבוא –

ח"י שנים עם רז – אבל אחרת

ילד רז שלי, ח"י שנים שאני מגדלת ילד מת, והריון הַיָּגוֹן קשה מִנְּשׂוֹא! אז אני שומרת על עצמי. שָׂמָה סֶלַע עַל רֶחֶם הַכְּאֵב, כדי לא להרגיש את עוצמת ה"אין". גומעת את מרחק השנים, מחליקה על הקילומטרים

17 שנים איתך – אבל אחרת

17 שנים אני חיה עם מותך. 17 שנים מגדלת ילד מת, ואתה גדל בתוכי ואין בי מקום להכיל את כל היגון של מותך! עשרה חודשים נשאתי אותך ברחמי, 17 שנים אני נושאת אותך בתוכי ומותך כל כך גדול בי שצר גופי להכיל! אז

אתרז - אתר ההנצחה לסמ"ר רז מינץ ז"ל