קול השכול

שקטה. כל כך שקטה.

בחרה ירוק.

בוקר גשום מנקה

שוטף דממה חונקת.

מחפשת אביב אמיתי

של רקפות ורודות

שמגרשות

את הדמעות.

זו הבחירה שלה

לשתוק.

לומדת לא

לספר את הדמעות

לא להטריד חברים,

אבל השתיקה שלה

לא מפסיקה להרעיש.

סייג לחוכמה

באביב כבד, בבוקר כמו לילה

לא להטריד חברים.

צריך ללמוד

לבד

ידי השכול

אינן מרפות

מקיפות

ובולמות

את כנפי חייה.