top of page

קול השכול

שקטה. כל כך שקטה.

בחרה ירוק.

בוקר גשום מנקה

שוטף דממה חונקת.

מחפשת אביב אמיתי

של רקפות ורודות

שמגרשות

את הדמעות.


זו הבחירה שלה

לשתוק.

לומדת לא

לספר את הדמעות

לא להטריד חברים,

אבל השתיקה שלה

לא מפסיקה להרעיש.


סייג לחוכמה

באביב כבד, בבוקר כמו לילה

לא להטריד חברים.

צריך ללמוד

לבד

ידי השכול

אינן מרפות

מקיפות

ובולמות

את כנפי חייה.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

הרהורז כשהלב צר מלהכיל

די! מספיק זמן אתה חלל! הגיע הזמן שתחזור! כבר אין לי כוח להיות אם שכולה. מה זו החופשה הגדולה שלקחת מאיתנו? אתה לא רואה כמה  אתה חסר? באמצע ארוחת הבוקר התחילו פתאום לרדת דמעות. זה נראה לך הגיוני? ככה אמ

הרהורז של ערב יום הולדת

173 ימים ולמי יחגגו יום הולדת? לֹא הֵבַנְתִּי נָכוֹן אֶת הַסִּימָנִים. זֶה לֹא בִּרְכַת "חַג שָמֵחַ" שֶעוֹרְרָה אֶת כַּעֲסִי, זֶה לֹא הַחַג שֶׁחָרַךְ אֶת בִּשְׂרֵי וְהִסְעִיר אֶת נֶפְשִי זֶה הַתַּאֲרִ

22 שנים

י"ז במרחשוון תשפ"ד 1.11.23 ילד רז שלי, 22 שנים אני צועדת יד ביד עם דמותך, כמציגה אותך לרואים ומכריזה במילה הכתובה: "תכירו, זה הילד שלי!" שומרת עליך חזק בעולמי כי לא יכולתי לשמור עליך אז, לפני 22 שנים.

Comments


bottom of page