קצת יותר מחודש שרז איננו - נועם גל

קצת יותר מחודש שרז איננו. תקופת זמן קצרה (ארוכה יותר בצבא...), כנראה בגלל שבזמן הזה עדיין ממשיכה לחלחל הידיעה שאתה נהרגת. בזמן שעבר הותרת מספר גדול של זכרונות: לפני השינה, כשאני מתעורר, ובצבא. הנוכחות שלך כמובן איננה פיזית, אני לא נפגש איתך לשחק כדורסל, אני לא יוצא איתך למועדון לרקוד, אני לא צוחק מהתגובות שלך. כל אלה לעולם לא אעשה יותר, אך הנוכחות שלך היא הרבה מעבר לכל אלה: זאת נוכחות של אהבה, נוכחות של למידה, נוכחות של מחשבה ונוכחות של תהייה. אני מרגיש שאתה קיים עדיין, ואני מאמין שאתה מסתכל עלינו וצוחק. תמונות נסתרות מעינינו, והן יהיו לעולם. החלל שהשארת ודמותך שלך, העמידו אותי בפני הרבה מחשבות ותהיות בנושאים שונים כמו: החיים והמוות, יחסים בין בני אדם ואהבה. אני רוצה להיות יותר ממה שאתה היית והינך עדיין: בן אדם סובלני, מצחיק, מסתדר עם כולם, אומר את הדברים הנכונים, בזמן הנכון, במקום הנכון, ובעיקר בצורה הנכונה שצריך להגיד אותם. אני לא תמיד מצליח בהצלחה יתרה, יש מה ללמוד ממך. החשיבה עליך בזמן עבר, קשה לי ביותר, אך נחמה היא שכל המילים הטובות שבעולם אולי יהפכו על-ידך לחסד. ערב הנצחה, נוער לנוער, 6.12.2001

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מכתב לרז - ניצן

אני זוכרת איך הכל התחיל... זה היה מסוג הרגעים האלה שכל העולם שלך משתנה ופתאום נראה אחרת. עד לאותה נקודה היית פשוט רז, אחד מהחבורה, חבר ילדות, אח גדול, אבל ברגע אחד, בטיול שעשינו עם שרי כץ, היא פתאום ז

מכירים אבל אחרת - דביר לפר

2.11.2001 – האמת היא שלא זכרתי כל כך את התאריך, אבל את אותה שיחת הטלפון הגורלית אני לא אשכח. מה כבר יכול לזכור ילד בן 6 מאותו בן דוד שלא הספיק להכיר? איך היה נראה הקשר בינינו? אולי בכלל לא היינו מדברי