אני עומדת מול הקבר שלך. כל כך הרבה זמן עבר, ונדמה כי אני עדיין לא יודעת איך ומה לומר לך, למשפחה שלך, לחברים שלנו, לאנשים הרבים שנמצאים פה כי אהבו אותך, כי נגעת בליבם בחייך הקצרים.
אני זוכרת את היום בו נפגשנו. אתה קפצת כיתה והמחנכת נגה החליטה להושיב אותך לידי. החיבור היה מיידי, ונעשינו חברים טובים. חברים שחולקים סוד של אהבה ראשונה ותמימה, ונותנים יד תומכת ומחבקת אחד לשנייה. חברים שלא תמיד מסכימים, אבל תמיד מכבדים ומוקירים אחד את השני.
עם השנים החיבור רק התחזק עם כניסתך ל"נוער לנוער". התנדבנו, הדרכנו ופעלנו יחד למען ערכים שנראו לנו כבר אז חשובים, כמו תרומה לקהילה ואהבת הארץ.
רז, אני מורה ומחנכת כמו שניבאת שאהיה לא אחת במהלך החברות שלנו, ובכל שנה אני מספרת לתלמידים שלי עליך. - על החייל שהיית, וכיצד נפלת. אך מעל הכול אני מספרת על האדם שהיית. כי היית אדם חכם, אוהב את הארץ, מנהיג וחבר נדיב וטוב לב. אדם שהייתי רוצה שתלמידיי יראו כדמות לחיקוי.
אני תמיד מספרת להם איך רגע לפני הגשת עבודה לבגרות בסוציולוגיה שלי הכול נמחק ואתה עזרת והקלדת עבודה ארוכה (ולא כל כך מעניינת...) כי היית חבר טוב. תמיד היית שם בשבילי.
היום, לאחר שהיכרותי עם משפחתך המדהימה העמיקה, אני יודעת כי את הערכים ספגת מהבית המחבק והאוהב שלך. אבל עדיין כשחושבת עליך, המשפט "ה' לוקח את הטובים ביותר" מהדהד בי בעוצמה רבה.
אתה חסר לי מאד, רז. פעמים רבות אני פוגשת אותך במחשבותיי.. . בחתונה שלי... בלידת בתי ... בימים טובים וטובים פחות שחוויתי במהלך השנים. תמיד אני מתייעצת איתך, מתלבטת איתך כיצד להתנהל... ברגעים האלה ה"אין רז" מקשה לעיתים כל כך שאני מוצאת את עצמי לא אחת חנוקה מדמעות.
אני משתדלת, רז, להיות קצת אתה- לחייך גם שלא הכול טוב ולאהוב מכל הלב. אני תוהה האם ידעת עד כמה אני מעריכה אותך, תוהה האם חיבקתי מספיק, האם אמרתי לך תודה?.. אני לא זוכרת.
אני משתדלת לעשות זאת עם חבריי הטובים, עם המשפחה.. כי יודעת שכל אדם עלול להילקח ממני מבלי שוב. והידיעה הזאת קיימת בי מאז אותו יום ארור בו קבלתי את ההודעה שנהרגת.
אז, רז, תגיד לי... איך נפרדים?
כנראה שאני כבר לעולם לא אדע.
נוח מנוחת עולמים ושלווה.
אני אוהבת אותך. תישאר בליבי לנצח.
אתי יאיר
Comments