לחזור שנתיים אחורה - ורד אורני

כל הטקס הזה, מחזיר אותי ככה שנתיים וקצת אחורה, למעגל הבוגרים האחרון.

מאוד קשה לי, אני חייבת להגיד,

לא חשבתי לרגע שאם יש מישהו בעולם שצריך להיפרד ממנו, זה יהיה מהילד הקטן .

פשוט אני זוכרת אותו קטן, וכשראיתי את התמונות בצבא, הוא כל כך גבה, עם כל הזיפים.

אני לא מאמינה שפספסתי שנתיים כל כך חשובות בחיים שלו ואני נורא מצטערת על זה.

בכל מקרה, אני קיבלתי את הבשורה בשעה ששרתי במרידיאן באילת וחברה של חבר מאוד טוב של רז, עידן גבע, עבדה איתי ביחד, התקשרה אלי בדיוק שירדתי מהבמה,

בדיוק כשסיימתי ת'הופעה ואמרה לי: 'ורד, חבר מאוד טוב של עידן נהרג היום".

עידן היה איתי בשכבה, ורציתי לדעת מי זה. אז היא אומרת: 'לא, לא, את לא מכירה אותו הוא מקרית ביאליק הוא לא מקרית מוצקין'.

אמרתי לי: 'מה זאת אומרת?' אומרת לי: 'עזבי, את לא מכירה אותו, רז',

אמרתי לה: 'איזה רז?', 'רז מינץ, בטוח את לא מכירה אותו'.

אמרתי לה: 'רז מינץ?' ופשוט לא יכלתי להוריד את הפה הפעור שלי, אף אחד לא הבין אותי כי בעצם אנחנו היינו באמצע חגיגות והכל היה שמח שם והופעה גדולה ותלבושות ופתאום הכל התגמד והכל נהיה שחור שם.

כי למעשה אני חייבת להודות אמנם אני לא נימנתי בין חברים שיושבים פה.

לא הייתי חברת נפש של רז רק הייתי איתו רק בנוער לנוער.

אבל באמת כל התקופה הזאת, מי שזוכר אותי מנוער לנוער עשיתי רק צרות.

כל הזמן הפרעתי והרסתי לכולם ת'ישיבות, והישיבות נמשכו שעות בגלל שכל הזמן מצאתי משהו לצחוק איתו.

לא יודעת אם עשיתי את זה ביחד עם רז או ביחד עם נועם, ותמיד הרסנו ליניב את כל הישיבות כשהוא היה יו"ר.

מה שכולם אמרו פה זה שרז היה חבר של כולם, פשוט של כולם, אפילו אם היה איזה יום שנפלה עלי רוח שהחלטתי לרדת עליו, ולהתעלק עליו, ולרדת על נועם או על יניב זה לא משנה מה שלא עשינו תמיד הוא היה חוזר יום למחרת והוא היה סולח.

פשוט הוא היה חבר, חבר, חבר.

רציתי לומר ששבוע הבא ימלאו לי 21 וכשאני חושבת על כל כך הרבה דברים שעברתי ב-21 שנים האלה, לא עוברת שניה בלי שאני חושבת למעשה שרז נקבר שהוא היה בן 19 ושבעה חודשים

ולמעשה כל מה שאני אעבור בחיים אם זה חתונה ואם זה ילדים וכל דבר כזה, הוא תמיד יישאר לי בלב.

למרות שזה קשה, אני תמיד יזכור אותו כילד חייכן ומצחיק שאוהב כל הזמן לשיר בעיקר כוורת.

אני זוכרת שהוא היה נכנס לסניף והוא היה מתחיל: 'היו יה' וכולם היו צריכים לענות לו.

ולמשפחה, כל מה שאני יכולה להגיד זה שאני שמחה שהיה לי ת'כבוד לעבור בערך 4 שנים ביחד עם אדם קסום,

אני יכולה לומר שאתם יכולים לחוש גאווה בילד שלכם,

הוא היה פשוט אדם מקסים ומיוחד במינו, ובאמת כל מילה שאני לא יגיד שזה לא ישנה שום דבר ממה שכל אחד ואחד כבר יודע.

רז הוא היה והוא עדיין והוא יישאר אחד באנשים המדהימים שכל אחד פגש והסיבה שעשו לו דבר כזה, המלחמה הענקית הזאת, זה רק מראה כמה שהיה אכפת לו מאיתנו.

אם הוא שומע אותי, אני רוצה לבקש סליחה על כל השטויות שעשיתי לו וגרמתי לו ושיידע שהכל היה מאהבה,

תמיד הוא יישאר בליבי, כל רגע כל שנייה בחיי שיעברו כשיש לו מקום ופינה בלב.


ערב הנצחה, נוער לנוער, 6.12.2001

פוסטים אחרונים

הצג הכול