דבר ראשון, אני יודע שאייל רצה להיות פה והוא לא יכול, בגלל שלא היה לו עם מי להתחלף. גם היום כמו תמיד הכנופיה אף פעם לא מלאה.
תמיד היה חסר מישהו בחבורה. חוץ מאשר, הצלחתי למצוא תמונה שבאמת אנחנו כולם שם יחד, בתמונה עם דני סנדרסון, ודווקא בה רז, רואים רק את חצי הראש שלו מאחורי עידן.
באותו יום שישי כשאמרו לי, כשאבא שלי התקשר פעם ראשונה, לא עניתי, לא עניין אותי, מה כבר הוא יכול להגיד לי?! פעם שניה, פעם שלישית שהוא התקשר כבר אמרתי אולי זה משהו חשוב, נענה לו נשמע.
לשמוע שחבר שלך רז נהרג, זה לא היה נכון, זה לא היה זה.
אף פעם לא חשבתי על זה שמישהו מאיתנו ימות, אנחנו בני עשרים, מה כבר יכול קרות. ואז אפשר לנסות לבדוק אולי זה טעות. כשבחדשות אמרו, שניים שאחד נהרג ואחד נפצע קשה, אמרו אנשים במכונית לא אמרו חיילים. אז אמרתי זה לא הוא, ושאני אגיע הביתה אני אגלה שזאת היתה טעות גדולה.
מה שנשאר עכשיו זה געגועים. אני מסתכל בתמונות, אני לא יודע למה. הפעם האחרונה שפגשתי את רז היה, הוא הגיע עם כמה חבר'ה, ראינו אצלי סרט, אני לא רואה את זה בעיניים, זה לא עולה לי בראש, אני לא זוכר את זה. לא זוכר גם פעמים אחרות, יש פעמים שאני כן זוכר.
אני מתגעגע ורוצה שהוא יהיה פה ואני מניח שכולם רוצים את זה.
מעגל הנצחה, נוער לנוער, 6.12.2001
Comments