רז - קובי ניזרי

משפחת מינץ היקרה לליבי עד מאוד,

סליחה על האיחור אבל התחייבתי מולכם שאכתוב מספר מילים על הפלא שיצרתם לפני 27 שנים. כשהודיעו לי מניר העמק על כך שאני צריך ללוות חניכים בשני מסלולים משביל ישראל במסגרת פרס הנוער הישראלי ולזכרם של לוחמי צה"ל שנהרגו על הגנת הבית. לא עלה בדעתי שמסע אתגרי בין יומיים יהפך למפגש עוצמתי רווי בגאווה וכאב עם זוג הורים שהיה לי הכבוד ללחוץ את ידם על כך שזכיתי לשרת עם בנם ולסיים איתו את אחד הקורסים החשובים ביותר בצה"ל. היה לי הכבוד הגדול להיות עם בנכם באותו האוהל ואף לישון איתו מיטה ליד מיטה. קשה לשכוח איך כל לילה היינו צוחקים אחד עם השני, של מי היחידה שווה יותר או של מי צבע הנעליים לוחמניות יותר...וכמובן רז תמיד היה עומד על המשמר ותמיד נכון ראשון להגן על יחידתו אותה אהב עד יומו האחרון- "דוכיפת". כי כך היה רז, תמיד ראשון בהכל, תמיד מוביל בהכל ותמיד אבל תמיד היה בזמן הנכון לעודד את חבריו שהתקשו בין אם זה בלימודים העיוניים של הקורס או בעיקר בתכנים הפיזיים. רז תמיד היה עושה כל מד"ס לפחות 5-6 פעמים כיוון שכל פעם היה צריך לחזור מהובלת הריצה לסוף על מנת לעזור למתקשים שנגררו מאחור..אפילו לי הוא עזר לא מעט..לא אשכח שבבר-אור הפתיחה אמרתי לו "רז אני לחוץ נורא אני לא יוכל לסיים את הריצה.." ורז ענה לי "אני מפחד יותר..אני לא בכושר, אבל אל תדאג יהיה בסדר, נרוץ יחד!" וכך היה, רז ואני שילבנו ידיים ורצנו את כל הריצה עם ידיים שלובות עד לנק' הסיום. מאותו רגע הבנתי שמדובר באדם מאוד מיוחד שיוותר על הכל על מנת לעזור לחלש!, רז גם עזר לי מאוד לסיים את ה "בוחן סמל" בכך שעודד אותי לא לוותר!, להאמין ביכולות שלי!, להמשיך ולנסות עד לניצחון! מדי פעם רז היה מצטרף אלי למדס"ים שהייתי עושה עצמאית רק בשביל שלא ארוץ לבד. ובכל יציאה הביתה כיוון שהיינו נוסעים לאותו כיוון, רז לקריות ואני לחיפה תמיד היינו אוכלים יחד צהריים. במהלך הקורס רז קיבל את תפקיד הקמ"ן של הקורס התפקיד הנחשק והגבוה ביותר בקורס כי הבינו שאם יש אדם מספיק אחראי, מספיק מקצועי, אנושי, שקול וערכי שייתן את המידע המדויק ביותר על מנת לעזור לגדוד שלו בשדה הקרב היה זה רז. וכך מיום ליום רז העביר לנו שיעורי תודעת אויב והסביר לנו על נק' תקיפה יעילות שימנעו מינימום אבידות, אסטרטגיות לחימה וכל מה שנשאר לנו הוא פשוט לשתוק, להקשיב ולהתפעל עד כמה שאותו עלם חמודות, צנום וצנוע היה כל כך חכם וכל כך אהב את עבודתו.

רז מאוד אהב מוסיקה ישראלית במיוחד את להקת כוורת ואת השיר עטור מצחך. עד היום כשאני שומע את כוורת או את השיר עטור מצחך רז תמיד עולה לי לראש ומעלה חיוך על פניי. וזה למעשה היה החיבור שלי עם רז, דרך המוזיקה. רז ואני מאוד אהבנו לשמור יחד כיוון שאת כל המשמרת היינו מעבירים בדיונים פילוסופיים על תרבות המוזיקה הישראלית וכו'. וכמובן בכל אפשרות תמיד היה אפשר לשמוע אותנו שרים יחד. רז סיים את קורס מכי"ם בהצטיינות! והיה מיועד להישאר להדרכה בבית הספר למכי"ם כיוון שקורס מכי"ם משאיר אצלו להדרכה רק את הטובים שבטובים, אך רז סירב הוא רצה לחזור לגדוד ולהילחם לצד חבריו ליחידה. כיוון שרק מהמחשבה שהוא ישאיר את אחיו לנשק לבד בלחימה מאוד עירערה אותו ולכן ביקש לחזור מיד ליחידה והיה אמור לצאת לקורס קצינים בהמשך! אין ספק שדוכיפת זכו לאחד מהמפקדים הטובים היותר, האחראיים ביותר, הערכיים ביותר, המוסריים ביותר, האנושיים ביותר, המקצוענים ביותר שידע הגדוד. רז מאוד אהב את ארצו הוא נולד בה, גדל בה, התחנך בה, טייל בה, שירת אותה, לחם עליה...הוא כל כך אהב אותה עד שלבסוף גם נקבר בה. על ההגנה על הבית, מתוך הבנה ערכית עצומה שידע שאם הוא לא יצא ויגן על אדמתו אף אחד אחר לא יעשה זאת במקומו!! ולכן רז עד היום היה ותמיד יהיה בשבילי ההגדרה הכי טובה, נכונה ומתאימה למושגים: "מלח הארץ" או "פטריוט" כי רז היה שניהם!!

משפחת מינץ היקרה, היו גאים בפלא היצירה שיצרתם למען מדינה שכל כך הייתה זקוקה לו. נפל בחלקי הכבוד הרב שיכולתי לצפות ממסע אתגרי על כך שפגשתי אתכם ועל כך שאיפשרתם לי לספר מעט על אחד משבעת פלאי תבל שזכיתי להכיר.

מצאתי לנכון להוסיף תמונה קסומה של רז ושלי שרק מלהביט בה אפשר לראות איזה אדם נפלא רז היה.

איתכם תמיד בלב ובנפש, בהוקרה, הערכה, אהבה, כניעה והערצה,

קובי נזרי.