רז - רגעים אחרונים - אלעד כהן

ערב שבת, י"ז בחשוון תשס"ב, שעה 17:00

מתקבלת קריאה בחמ"ל: "יש פצועים". אני כחובש יחיד בפלוגה, המ.פ. תומר והנהג שקד, נוסעים לכיוון האירוע. ידוע רק על שני פצועים, לא יותר. נכנסים לבִיתִין – דורא אל-קרע; עולים על הציר שנמצא בשום מקום בין שני הרים.

מגיעים למקום האירוע, כשמקדימה חפ"ק מג"ד (ארז ווינר) כבר נמצא. באירוע אין הרבה זמן; יורדים מהג'יפ לכיוון הפצועים, כשלפתע אני מבחין בדמות מוטלת על צד הכביש, עם שכפ"ץ קרמי פתוח למחצה; מייד אני שואל לשמו: "רז", ארז מנסה להעיר אותו, אך הוא לא עונה. אני לוחץ לו על איזור בית החזה – אולי בכל זאת יש סימן חיים? אך אין. מיד מתחילים (אין זמן להיות בהלם! עכשיו, זה המבחן – חייבים לעשות משהו):

מאמצי הנשמה: פתיחת פה, החדרת נתיב אוויר; לרגע בית החזה עלה (אך זה מהאוויר שנכנס) ויורד שוב; כעבור נספר דקות מצטרפים אלי חובשים נוספים לניסיון להחדרת עירוי, אך ללא הצלחה, כשברקע לחישות של: "הוא מת", "אין מה לעשות".

אך מנסים בכל זאת...

התאג"ד הגיע. אחרי זמן מה שנראה כמו נצח, הגיע הרופא שבדק, ןצערי קבע את מותו. לעולם לא אשכח שבאותו זמן התחלתי לצעוק על הרופא, מבקש ממנו לעשות "ניתוח טרוקר", אולי בכל זאת... אך לשווא...

הניחו את גופתו של רז על האלונקה – משם היישר לנגמ"ש – שיצא לכיוון הגדוד. שם הגענו המומים ומבולבלים; כל שאר הציוד, והג'יפ שמרוסס כדורים הגיעו גם הם לגדוד באותו זמן.

ע"פ מה שראיתי, למעשה, הכדורים שהכריעו את רז היו 2 כדורים של 5.56 מ"מ שפגעו בו מתחת לאיזור בית השחי, בצד ימין, ו-2 פתחי יציאה: באיזור החזה בצד שמאל ובאיזור המותן בצד ימין.


אותו ערב בזמן כניסת השבת לא יישכח מזכרוני לעולם...

---------------לראות איך חבר לנשק נהרג,

---------------ואתה חסר אונים, עומד שם בלי יכולת לשנות משהו...


אלעד כהן