רז - שגיא כהן

אני לא מרבה לשתף חוויות או אירועים אישיים, אולם התכתבות קצרה שהייתה לי לאחרונה עם אור גרמה לי לחרוג מההרגלים ולשתף במעט מהזיכרון שלי מרז. זכורים לי רגעים וחוויות משותפות, בעיקר זכורות לי שיחות שניהלנו בימים ובשבועות שלפני מותו. שרתנו באותה פלוגה - אני כמפקד מחלקה, רז מפקד כתה במחלקה מקבילה. היה לנו הרבה מן המשותף על רקע העובדה ששנינו גדלנו בקריות ובוגרי אותו תיכון. באופן טבעי חלק גדול מהשיחות שלנו נסוב סביב בית הספר, מקומות בילוי בקריות וגם על מוזיקה ששנינו אהבנו. בחלק מהשיחות שלנו רז הביע את השאיפה שלו לעבור קורס קצינים ולפקד על מחלקה, שאיפה שהייתה אז מבחינתו מאוד ברורה, בדיוק כפי שהייתה אצלי שנה קודם לכן. לא היה לי ספק שרז יגשים את השאיפה הזו. ביום בו רז נפל, יום שישי אחה"צ, הייתי בפעילות עם צוות אחר במקביל לזה של רז, בקצה אחר בגזרה. הדקות והרגעים סביב אירוע הירי זכורים לי היטב, קיבלנו דיווח בקשר ושעטנו לכיוון. כשהגענו לנקודה כעבור מס' דקות, גיליתי שיש פצועים ושמפקד הכח רז - נהרג. חזרתי אל רכב הסיור, ובשעות הקרובות לא סיפרתי לצוות שהיה איתי שרז נהרג. ברשת הקשר נשמעו דיווחים על פצועים ופינוי, אנחנו התחלנו סריקות אחר הרכב ששימש את המפגעים. הסריקות אחר הרכב והחוליה שביצעה את פיגוע הירי נמשכו כל הלילה. במהלכו רצו לי בראש הרבה מחשבות. תרחיש כזה תמיד היה קיים ברקע וברגע אחד הפך מוחשי - זה קרה לנו, בגזרה שלנו, תחת אחריות שלנו, בפלוגה שלנו, לחבר שלנו. דמיינתי באותן שעות את משפחתו של רז, את הוריו ואחיו שבקרוב יקבלו את הבשורה הקשה מכל. בבוקר ההלוויה זכורה לי שיחה עם המ"פ דותן כשביקש ממני להישאר לפקד על הגזרה. היה לי חשוב להשתתף בהלוויה של רז ודותן הבין את זה. בהלוויה פגשתי פרצופים מוכרים מבית הספר ומהסביבה. לראשונה פגשתי את הפנים מאחורי הסיפורים של רז, את המשפחה היקרה שמאז אותו מקרה מהווה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. בשנים שלאחר נפילתו, ההכרות עם משפחתו וחבריו של רז העמיקה. נוכחתי לדעת איזו השפעה הייתה להם על האישיות של רז ועל האדם שגדל להיות. רז תמיד ייזכר אצלי כאדם טוב, ערכי, שאפתן. אני חש גאווה גדולה כשאני מספר עליו ושמח על הזכות שהייתה לי להכירו.

אתרז - אתר ההנצחה לסמ"ר רז מינץ ז"ל