שלוש עשרה שנים עם רז - אבל אחרת

13 שנים

מציינת בר מצווה לנפילתך,

ביום החגיגה שלך אתה עלית לתורה,

ופתאום אני מוצאת עצמי היום שמה לב לפרשת השבוע,

 מספרים בה על העקידה.

ויודעת: אלי האיל לא הגיע.

אני זו שעומדת בניסיון.

לא ניסיון של אמונה אלא חיים מלאים של אם שכולה.

וכמו שקוראים בתורה מידי שנה בשנה,

כך גם אני משחזרת כל פעם דקות, רגעים, אירועים, שלי איתך.

משחזרת בתוכי את היום שלפני נפילתך, לא זוכרת מה עשיתי באותו בוקר, מן הסתם לימדתי,

זוכרת שבערב זו הייתה שיחתנו האחרונה,

ניסיתי להבין מדוע אתה יוצא ביום ראשון ולא לסופ"ש. חשבתי שזה סוג של עונש, שאתה לא בסדר בצבא.

צריכה להכות על חטא שלא מספיק סמכתי עליך.

13 שנים וכל כך הרבה למדתי מאז,

אז הרגע למדתי שזו פשוט בושה מצידי שלא סמכתי עליך.

ולמדתי מה זו יחידה קרבית, ומה המבנה שלה, ואיך מתנהלות התורנויות, ולמדתי עוד ועוד מי היה רז שלי: אדם מאד אחראי, שיוד