שנה שלישית בלי רז

שנה שלישית שאנחנו מתכנסים לציין את יום נפילתך,

שנה שלישית שאני באה לכן ומספרת לך מה קורה, ממשיכה לעדכן אותך,

שנה שלישית שאני כותב לך כי ככה אתה ממש חי גם אם זה לשניות ספורות.

שנה שלישית בלעדיך, ילד שלי, החיים כל כך שונים. כבר לא מדברת אל קהל החברים, מדברת אליך.

ביום הולדתך הסתכלתי בקלטת בר המצווה שלך. לפני יום הזיכרון צפיתי בהנחת התפילין שלך. בשני הבקרים אתה קם בבוקר נינוח, מתמתח, מסתכל בטוב לב אל המצלמה, לא מתרגז על אבא שנכנס לך לנשמה, עושה הכול באיטיות, מעט "מרחף", – בדיוק כמו שאתה. ילד רגוע, שליו,מקבל הכול באהבה. אבא אומר: ילד מלאך. כל כך חבל שיש לנו מעט קטעי ווידיאו שלך. אתה כזה מתוק. דמותך עם השיער הארוך ממשיכה ללוות אותי ימים ארוכים, ואיתה הרצון העז לחבק חזק, חזק את הילד הקטן שלי. לרגעים שוכחת שצמחת והפכת לגבר – לחייל.

אדם מדהים בלי טיפת אגו, לכן יכולת להיות כל כך פנוי אל האחר, יכולת להיות חבר.

מדפדפת ביומן ראשי – אוספת קטעי זיכרונות – ביקור של ארז וינר וטלי עם אילן-משה. נזכרת איך ידעת ליצור קשר נפלא עם ילדים קטנים, רואה אותך משתעשע על הדשא בקיבוץ אילון קרן מאיר, כמעט שמסוגלת לראות אותך בדמיוני משחק עם אילן-משה.

מדפדפת עוד קצת ביומן - ערב גדוד של "דוכיפת" – כל כך הרבה חיילים ואתה – אינך, אך דמותך בזיכרוני תמיד לבושת מדים, כמעט שאינני זוכרת אותך בבגדים אזרחיים.


ממשיכה לדפדף – יום לפני החתונה של גל – לא יכולה לנדנד לך "תכתוב משהו לגל", נזכרת איך כתבת בראש, בשמירות של ראשית דרכך כחייל, ברכה לבר המצווה של אור. כשנידנדתי לך אמרת: "מה את דואגת, יהיה בסדר". עדיין כואבת שלא ביקשתי ממך לכתוב לי משהו ליום הולדת חמישים. לא יכולתי לדעת שברגע אחד הכול יהיה "לא בסדר".

מעבירה עוד דפים ביומן – מספרת לך על אור וידידה ונזכרת בך ובטלי – איך הגנת על

החברות שלך ולא נתת לנו להעיר מילה. למדתי להכיר את טלי רק אחרי שנפלת, ואז הבנתי למה כל כך אהבת אותה. לפעמים נדמה לי שמכל האנשים שסביבי היא זו שמסוגלת לדעת הכי טוב מה אני מרגישה.