שנתיים לגעגועים

לפני שנה, ביום השנה הראשון לנפילתך, ילד נצח, הבטחתי לך כאן, שאנחנו משתדלים להתמודד ולא להתמוטט, להתחזק ולא להתרסק. הרי אתה נמצא איתנו בכל מקום, ורואה שאנחנו באמת משתדלים. רק מעטים מבינים כמה ההתמודדות קשה ומעיקה. במהלך השנה החולפת, השתחררו משרות החובה, בני מחזור הגיוס שלך, מרץ 00. וצריך להתמודד עם מראה השיער המתארך והופך אזרחי כזה. לזכור שאתה נשאר בשירות קבע, ומשאיר אותנו עם זכרון המראה התמים של שיערך הארוך כמעט עד הישבן והמשקפיים משנות הילדות.וצריך להתמודד עם העובדה שגם אתה היית קורבן של ההוא מאבו-כביר. הרי ידענו שיש לך מוח מבריק, אבל לא הבנו מה הקשר, לעזאזל, בין כמה סנטימטרים שלקחו לך ממנו, לבין שני כדורים שחדרו לך לצידי החזה וחרצו את גורלך. אני מבקש ממך סליחה ילד, שמתוך אמונה שלמה במערכת ותום לב, לא מנענו את הזלזול בך, בעת ששכבת במשחטה של היס, כל כך בודד, חסר הגנה, חסר אונים וחסר רוח חיים.כחלק מהתמודדות אנו מנסים להנות, אבל מתקשים לשמוח. נהנינו למשל מהופעה של הזמרת אילנית, ידידה שלנו, שאולי לא הכרת. אבל היית איתנו גם שם, כשהיא ביצעה את: "למה לא מלאו 20 לנער?". אחרי ההופעה היא סיפרה לנו בהתרגשות כמה חשבה עלינו במהלך השיר, וכמה קשה היה לה להמשיך אחריו. גם לנו. ונאלצנו להתמודד לפני פחות מחודש, עם נפילתם הכל כך טרגית, של שלושה מחיילי המשפחה הלוחמת דוכיפת: אלעד, ארז ורועי, ממש סמוך למקום התקרית שבה אתה נפלת. מצמרר היה לגלות את הקשר המיוחד והצנוע שהיה בינך לבין אלעד, שנטמן לידך. עכשיו מן הסתם, יישמר ביניכם קשר תמידי תת-קרקעי או שמיימי, כרצונכם. כנראה שרק יחידי סגולה, יכולים לבחור בשכן שהוא גם חבר. ואני מתמודד עם התאריך הלועזי של יום הולדתי, לפני שנתיים, זו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותך בגוף אדם, חמישה ימים לפני שנפלת. ביום ההולדת האחרון, לפני כשבועיים, קיבלתי את המתנה המרגשת מגל, כאשר בישרה על ההחלטה להינשא לאבי שלא הכרת, ועושה אותה כל כך מאושרת. ונתמודד עם הידיעה שהפעם, לא תהיה שם, לאחוז במוט החופה. וישנה ההתמודדות עם הצו הראשון שקיבל אור. הוא החליט ללכת בדרכך, להיות הכי קרבי שיש, ואנחנו לא נעמוד בדרכו. ואני מתמודד עם התמונה שלך ניצב בדלת ביתי, שולף בהומור האופייני לך: "היי אורית, מה שלום עמרי? מה עם אבא שלי? עושה לך צרות? תגידי לי ואני אטפל בו". ואני נזכר כמה היית מרוצה, כשעמרי, בנה היחיד של אורית, סיפר לך שהוא מתכוון להתגייס לקרבי. אתה מבין ילד, עמרי שכל כך העריך אותך, הבטיח וקיים. בצירוף נסיבות מרגש, עמרי גויס הבוקר לקרבי. אתה מבין ילד, ההתמודדות קשה ומתחדשת, אבל הספקת להשאיר צוואה: "קשה זה טוב, קשה זה מחשל", תמיד אמרת, וצוואה חובה לקיים.

אבא