שתים עשרה שנים עם רז אבל אחרת

שתיים עשרה שנים מאז נפילתך.

עשר שנים הייתי כמעט בלעדיך,

שנתיים אני איתך, אבל אחרת.

מה משמעותם של השנים בחיי אם שכולה?

לאט לאט זזה, ופתאום אני במקום מעט שונה.

בהתחלה לא זוכרת היכן הייתי בשנים הראשונות

ופתאום מבינה שהרפיתי

וכרגיל עוסקת בעצמי, האם יש משהו לעסוק בך?

עוסקת במה השכול עשה לי.

איזו צורה ודמות יש לשכול שלי.

צורה של חרדה.

כבר סיפרתי שהגעתי לשלב בו אני פוחדת שלא אזכור,

ואם לא אזכור –  מה יקרה?

אז מה בעצם נשאר ממך?

שֵם? מצבה? הרי המים מתחתיה השמידו כמעט הכול.

אז מתגעגעים כל הזמן אל משהו שיכול היה להיות והוא איננו.

אבל גם לא היה.

אז איך מתגעגעים לאין?