top of page

שתים עשרה שנים עם רז אבל אחרת

שתיים עשרה שנים מאז נפילתך.

עשר שנים הייתי כמעט בלעדיך,

שנתיים אני איתך, אבל אחרת.


מה משמעותם של השנים בחיי אם שכולה?

לאט לאט זזה, ופתאום אני במקום מעט שונה.

בהתחלה לא זוכרת היכן הייתי בשנים הראשונות

ופתאום מבינה שהרפיתי

וכרגיל עוסקת בעצמי, האם יש משהו לעסוק בך?

עוסקת במה השכול עשה לי.

איזו צורה ודמות יש לשכול שלי.

צורה של חרדה.

כבר סיפרתי שהגעתי לשלב בו אני פוחדת שלא אזכור,

ואם לא אזכור –  מה יקרה?

אז מה בעצם נשאר ממך?

שֵם? מצבה? הרי המים מתחתיה השמידו כמעט הכול.

אז מתגעגעים כל הזמן אל משהו שיכול היה להיות והוא איננו.

אבל גם לא היה.

אז איך מתגעגעים לאין?

איך מתגעגעים למשהו שלא קיים, אבל גם לא היה קיים?

ויש כל כך הרבה פנטזיות שהתנפצו,

כמיהות,

תהיות,

וקנאה.... הוי הקנאה! היא כל כך נוכחת.

קנאה בהורים שיש להם הרבה ילדים,

קנאה בחברים שלך שהפכו להורים,

קנאה בכאלה שיש להם המון נכדים,

קנאה בכאלה שבשולחן החג אף אחד אינו חסר.

האם זה צבע השכול? קנאה?


אצלי השכול איננו עננה שחורה

שנוסעת איתי ממקום למקום.

השכול שלי הוא צבע מיוחד

שצובע את כל מחשבותיי,

תמונותיי, עברי,

בגוון חדש, אחר,

ממציאה צֶבַע חדש:

צבע שכול.


יש לי באחת הכיתות תלמיד בשם רז. פטפטן. אני מתחננת לפניו שלא יפטפט כדי שלא אצטרך לומר לו: "רז! רז!" בריש גרונית בולטת. ובכיתה אחרת תלמיד שלא מצליח להתעורר בבוקר, נזכרת בכל פעם מחדש כמה קשה היה להעיר אותך. נזכרת... מספרת... מרפרפת... עוברת מהר לסדר היום. כן, אתה איתי, המון איתי, כמעט כל יום שואלים אותי על תכשיטי רז שלי. לומדת להגיד: "לכל אחד יש רז משלו". לפעמים מוסיפה: "זה הילד שלי". ושותקת.

אז איך אוכל לומר שאתה לא איתי?

איך אני יכולה לחשוש שאני שוכחת?

אתה כל כך איתי, אבל בטיפות קטנות, רק כמו שבאר בטני יכולה להכיל. ולא חלילה בטיפות שחורות, אלא בסגולות, בטורקיז, בשפע צבעים.


השכול איננו עצב.

השכול איננו יגון.

השכול הוא מהות אחרת שלי. מהות שונה ממה שהייתי לפני נפילתך.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

הרהורז כשהלב צר מלהכיל

די! מספיק זמן אתה חלל! הגיע הזמן שתחזור! כבר אין לי כוח להיות אם שכולה. מה זו החופשה הגדולה שלקחת מאיתנו? אתה לא רואה כמה  אתה חסר? באמצע ארוחת הבוקר התחילו פתאום לרדת דמעות. זה נראה לך הגיוני? ככה אמ

הרהורז של ערב יום הולדת

173 ימים ולמי יחגגו יום הולדת? לֹא הֵבַנְתִּי נָכוֹן אֶת הַסִּימָנִים. זֶה לֹא בִּרְכַת "חַג שָמֵחַ" שֶעוֹרְרָה אֶת כַּעֲסִי, זֶה לֹא הַחַג שֶׁחָרַךְ אֶת בִּשְׂרֵי וְהִסְעִיר אֶת נֶפְשִי זֶה הַתַּאֲרִ

22 שנים

י"ז במרחשוון תשפ"ד 1.11.23 ילד רז שלי, 22 שנים אני צועדת יד ביד עם דמותך, כמציגה אותך לרואים ומכריזה במילה הכתובה: "תכירו, זה הילד שלי!" שומרת עליך חזק בעולמי כי לא יכולתי לשמור עליך אז, לפני 22 שנים.

ความคิดเห็น


bottom of page