תן חמש, רז

שלום לך דוד רז.

זו פעם ראשונה שאנחנו מנסים לשוחח איתך כאן, מין שיחה מוזרה כזאת רק בכיוון אחד. בטח כבר סיפרו לך שאתה דוד של שנינו, בני הדודים:

דוד של נועם שנולדה ראשונה לאמא גל ולאבא אבי, ודוד של נחמן ישראל, שנולד אחרי נועם בהפרש של שלושה ימים וחצי לאבא גיא-צבי ולאמא שירה. איזה יופי, אבל זה לא הכל.

אתה בטח גם יודע ששנינו נולדנו לפני שמונה חודשים וההורים סיפרו לנו, שזה היה ממש סמוך לימי ההולדת שלך ושל אחיך הצעיר דודאור.

איזה קטע. בטח מישהו כיוון את זה מלמעלה.

בגלל שזה היה לא מזמן, אנחנו עוד לא בקטע של כתיבה. לא שלא בא לנו, פשוט אין לנו זמן, כי אנחנו עדיין בקטע של זחילות, משחקים בכל מה שבא ליד, אוכלים כל פעם שאנחנו רעבים, צחוק פה, בכי שם, פולטים הברות וחלקי מלים שלא תמיד מבינים אותנו, בקיצור עסוקים.

אז ביקשנו מסבא של שנינו, סבא יואב, לעזור לנו לספר לך כמה דברים.

מאז שנולדנו, אנחנו רואים סביבנו המון פרצופים מחייכים. רק פרצוף אחד לא משתנה, דומם משום מה, לא חי כזה. ניסו להסביר לנו שזו תמונה שלך, מלפני יותר מחמש שנים, כי מאז, אתה נמצא במקום אחר. קצת קשה לנו להבין למה הכוונה, אבל כשנהיה ממש גדולים בטח נבין יותר טוב.

סיפרו לנו שמאד אהבת בני אדם ומאד אהבת לשחק עם פעוטות שכמונו, ולשעשע אותם. נורא חבל שבגלל שאתה במקום אחר, לא תוכל לשחק גם איתנו, לחבק אותנו, לטייל איתנו, לעשות עלינו בייבי סיטר, לעזור לנו בכל מיני שאלות קשות, כי סיפרו לנו שהיית חכם כזה.

ועוד משהו, דוד רז. תדע לך שכרגע, אנחנו עוד לא בקטע של דיבור ממש. אין לנו צורך, כי יש לנו כיף חיים: משגיחים עלינו, מפנקים אותנו.

אבל בכל זאת אנחנו רוצים לספר לך משהו בסוד, רז. לפעמים נדמה לנו שאמא גל ואבא גיא צבי, ככה ברגעים מסוימים חושבים עליך, ושאתה מאד חסר להם. אבל הם לא ממש מראים לנו, וזה בטח עובר להם כי אנחנו נורא משמחים אותם ואת סבא יואב ואת סבתא אורה, ואת דודאור הגיבור ועוד הרבה אנשים. חבל שלא נוכל ממש לשמח גם אותך, כדי שגם אנחנו נראה מה הכוונה כשמספרים לנו, שהיה לך מין "חצי החיוך המרוח".

הכי חשוב שתדע, דוד רז, שאנחנו ילדים שמחים, במשפחות שלמרות הכל יודעות לשמוח, ושעוד יתרחבו ונוכל ביחד ללמוד עליך עוד ועוד.

אמרו לנו שהיום זה 5 שנים שהלכת למקום אחר. נורא היינו רוצים לומר לך, דוד רז: "תן חמ