17 שנים איתך – אבל אחרת

17 שנים אני חיה

עם מותך.

17 שנים מגדלת ילד מת,

ואתה גדל בתוכי ואין בי מקום להכיל

את כל היגון של מותך!

עשרה חודשים נשאתי אותך ברחמי,

17 שנים אני נושאת אותך בתוכי

ומותך כל כך גדול בי

שצר גופי להכיל!


אז אני רק מרפרפת את דמותך,

נמנעת מלחשוב עליך לעומק. נמנעת מלגעת בך. חולפת – זו ההגדרה.

חולפת על דמותך ולא עוצרת להתבונן.

אם אתבונן זה יכאב מדי.

נזכרת באמירות שלך,

מספרת עליך,

מספרת על השכול, על יחסים רצויים עם שכולים,

על תמיכה. אוספת מידע.....

ונזהרת לא לגעת!

אבל יודעת: מותך זורם בגופי,

וכמו הכדוריות האדומות והלבנות שאיני רואה,