18 שנים - אור

להורים שכולים יש את הזכות המפוקפקת, לשמור על חדרו של הבן החלל כמו שהיה, או ליצור "מוזיאון", תערוכה על הקירות. לשמור את האפוד, הקסדה והנעליים האדומות.


מה שומרים אחים שכולים? איך מתנהגים?


שומר חולצות ישנות שלך. חולצה שחורה מתפוררת של ההופעה ההיא של פורטיסחרוף, שנשארת מקופלת על המדף - מפאת מצבה ומשמעותה.


חולצת סוף מסלול לבנה – "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי",....

שומר נגיעה ביראת קודש.


תקליט מהוה ושברירי עם סיפור מפורסם אחד על פשנל, וחתימות הלהקה שהערצת והותרת כמורשת, מבלי לכתוב צוואה.


ותמונה אחת מפורסמת.


שומר כל פיסת זיכרון אפשרית כדי שאוכל ברגע הנכון לספר.


לספר לבני הבכור, אפק, על הדוד שמביט דומם מאותו הקיר ולא בא לבקר.


פתאום זה אצלי. פתאום זה הסיפור שלי. תהיות ולבטים שעד היום היו חלק מסיפורים של גיא צבי ושל גל, כבר בשלו, ומגיחים גם הם לאוויר העולם. מה הרגע הנכון? יש כזה? ואיך? וכמה?


18 שנים. כמה סמלי שאדבר באזכרה שלך בפעם הראשונה אחרי ח"י שנים. חודשיים אחרי שקיבלנו אני ואישתי שרין, את פלא הבריאה הפרטי והחיים עצמם, שהכתיר אותנו להורים מוקסמים ונרגשים.


באחת ההליכות הביתיות עם אפק על הידיים שלי, לפני מספר ימים, החלטתי להתעכב לראשונה מאז נולד, מול אותה התמונה שלך. התמונה הכלכך מוכרת, זו שהסתכלתי עליה אלפי פעמים.

ופתאום מקבלת משמעות שונה.


אני מסתכל עליה ואז מביט בבני המתוק מתבונן בדמותך לכמה שניות. בעיניו הרכות אתה כנראה בכלל עוד דובי, זברה עוד סתם אובייקט, אבל, את הדמעות שהציפו אותי, זה לא כלכך עניין.

ומה יקרה בעתיד הקרוב מאוד? כשאשמע שאלות שיש עליהן כלכך הרבה תשובות, ואין באמת אף תשובה אחת?


רק הזמן יגיד.

אותו הזמן שגלגליו מתעתעים ומשחקים איתי תופסת או מחבואים.

נוגעים ומציפים זיכרון שמרגיש כלכך חי, ואז מתרחקים מהר, חומקים מבין אצבעותיי ודימיוני ונעלמים.


אחיך הקטן עכשיו אבא בעצמו. וכמו מספר השנים שהולך וגדל ללא הרף מאז נפילתך, גם הלב לומד להתרחב. תבנית השכול שהייתה קיימת עד היום, מתעצבת ולומדת לשנות תצורה לתוך מציאות חדשה.


מותך הותיר אינסוף רסיסים של כאב, ומאז אנחנו לומדים להרכיב מחדש. אלפי גוונים של שכול, נוצרים בכל יום, מתערבבים עם פיסות אושר מעטות ויוצרים את פאזל חיינו.


רז היית, וסוד גדול השארת אחריך בעולם. סוד שהוטל עלינו לגלות ולהפיץ כמשימה אינסופית. בדבר אחד אני בטוח: כשארצה להנחיל לדור ההמשך שלי ערכים ומידות, אתה זה שתהווה את המגדלאור.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מיומנו של אח שכול - אור

מיומנו של אח שכול. יום הזיכרון 2017. מקסיקו סיטי. רז. קשה לי. קשה לי כל השנה. לא רק ביום הזיכרון, וביום האזכרה שלך, וביום הנפילה שלך, וביום ההולדת שלך, וביום ההולדת שלי, יומיים לפניך. אתה זוכר את הבגד

אתרז - אתר ההנצחה לסמ"ר רז מינץ ז"ל