top of page

22 שנים

י"ז במרחשוון תשפ"ד

1.11.23

 

ילד רז שלי, 

 

22 שנים אני צועדת יד ביד

עם דמותך,

כמציגה אותך לרואים ומכריזה במילה הכתובה:

"תכירו, זה הילד שלי!"

שומרת עליך חזק בעולמי

כי לא יכולתי לשמור עליך אז,

לפני 22 שנים.

 

22 שנים שהכאב והצער על נפילתך

תופסים את כל תאי היגון שמוקדשים בליבי לתחום הזה,

לא משאירים בי מקום

לצער גדול על אחרים.

ופתאום הר עצום של 1400 נופלים ונרצחים

דוחף אותך לפינה ומאיים לדרוס אותך.

והלילה נוספו שלוש עשרה משפחות למעגל השכולים!

האבל הגדול והנורא שבמדינה

משתלט בתוכי על האבל הפרטי שלי עליך.

הורים שכולים חדשים

מספרים על הילד שלהם,

ולי אין שום דבר חדש

לספר עליך, ילד רז שלי.

 

כאב וגעגועים של 22 שנים

מתגמדים ומתכווצים מול אסון של שבת אחת איומה!

מהן עוצמות הכאב אחרי 22 שנים

לעומת אלה של הימים הראשונים, 

מיד אחרי הדפיקה על הדלת?

מה עושה שכול פתאומי של נפילת בן לאם שכולה?

איך היא מזיזה הכול הצידה וחיה רק עם ה"אין"?

שבעה באוקטובר מדגים את זה נפלא:

מי זוכר עכשיו עשרה חודשים של הפגנות ומחאות?

עד כמה מעסיקה אותנו היום ההפיכה המשטרית?

איך בשבת אחת נוראה חל שינוי

שישפיע עלינו לדורי דורות?

סדר רגשות חדש בלב אם שכולה

סדר רגשות חדש במדינה!

 

ילד שלי,

אתה ניסית להסביר לי לפני 23 שנים

שאינני מכירה את הפלסטינים.

סיפרת לי על הפנים הכפולות שלהם, 

תיארת איך הם עושים איתכם סיורים משותפים

ואחר מורידים את החולצות עולים לגבעות, 

זורקים עליכם אבנים וחושבים שאינכם מזהים אותם.

 

טמנת בראשי זרעים של זהירות, 

אבל אני מיאנתי לקבל והתעלמתי!

ויחד עם זאת אמרת לשגיא דנינו בשמירות ביצהר (ואולי היה זה באיתמר)

שצריך להתנהג באנושיות, כי לא כולם כאלה.

ואיך נדע היום מי שייך לאן?

 

ואני יושבת לידך, נשאבת לעולם הפוליטי

ומצטערת שאינך כאן לעשות לי סדר בראש.

ומברכת שאתה לא כאן, כי אינני צריכה לדאוג לך,

כשגל למדה אימון אישי צלצלה אלי יום אחד אחרי שיחה עם יתומה ואמרה:

"אימא, נכון שאת מצטערת שלא היו לרז ילדים?

יותר טוב. כך פחות אנשים כואבים את נפילתו".

אתה מבין מדוע טוב שאתה לא פה היום?

 

22 שנים שאתה ילד שלי

רק במחשבות ובזיכרונות

בתמונות ובהחמצות,

אתה שלי כי אינך יכול להתמרד

אינך יכול לומר לי בגלוי:

"אימא, מספיק! את לוחצת!"

אינך יכול להתעלם 

מהודעת ווטס אפ ששלחתי לך.

אתה שלי כי היזנתי אותך 

עשרה חודשים ברחמי.

אתה שלי כי כך כתוב בתעודת הזהות שלי

אז מה אם הוסיפו:

"חלל מערכות ישראל"?

אתה שלי!

לא חלל!

ויש בי חלל גדול

שלא יכול להתמלא

במה ששלי!

פוסטים אחרונים

הצג הכול

הרהורז כשהלב צר מלהכיל

די! מספיק זמן אתה חלל! הגיע הזמן שתחזור! כבר אין לי כוח להיות אם שכולה. מה זו החופשה הגדולה שלקחת מאיתנו? אתה לא רואה כמה  אתה חסר? באמצע ארוחת הבוקר התחילו פתאום לרדת דמעות. זה נראה לך הגיוני? ככה אמ

הרהורז של ערב יום הולדת

173 ימים ולמי יחגגו יום הולדת? לֹא הֵבַנְתִּי נָכוֹן אֶת הַסִּימָנִים. זֶה לֹא בִּרְכַת "חַג שָמֵחַ" שֶעוֹרְרָה אֶת כַּעֲסִי, זֶה לֹא הַחַג שֶׁחָרַךְ אֶת בִּשְׂרֵי וְהִסְעִיר אֶת נֶפְשִי זֶה הַתַּאֲרִ

אזכרז 21 שנים - הדר גדול

מעת לעת, כבר זמן די ארוך, כל אימת שאני קורא את הפוסטים הכל-כך מיוחדים ויחודיים של אורה ושל יואב, חולפות בי מחשבות, או יותר נכון שיחות שלי עם רז. ולא, לא הכרתי אותו באופן אישי. למיטב זכרוני, את אורה פג

留言


bottom of page