9 שנים - איריס בציר

רז,

אני תוהה האם עליי לרענן את זיכרונך. הפגישות בינינו היו קצרות, ממש חטופות: נפגשנו בהפסקות, בדרך כלל במבואה לחדר המורים, כשבידיך תמיד ערימות של ניתוחי יצירות בספרות ששלחה עבורי אימך או תרגילים משותפים שהגשנו אורה ואני בזמן שלמדנו יחד. השיחות ביני לבינך היו קצרצרות, שהרי היה זהו זמן ההפסקה, דקות קצרות ויקרות בין שיעורים, שאותן הקדשת בחיוך לתיווך החומרים הזה שהנחתנו עליך.

כשהציעה לי אימך לכתוב ליום השנה התשיעי לנפילתך, אחזה בי תחושה של התרגשות על שום ההזדמנות לעמוד כאן ולספר לך היום, רז, על משמעותך בחיי:

לא היטבתי להכיר באופן אישי את רז של עולם החיים, אלא בעיקר מסיפוריה של אימך. דווקא המעבר החד, החטוף והכואב אל עולם חיי הנצח, אל החיים באמצעות לבבות אוהביך, הוא שהעמיק את היכרותי עימך, הוא שהביאך לחיות גם בלבבי.

היית החייל הראשון שהכרתי שהפך לחלל, ומשפחתך הייתה המשפחה השכולה הראשונה שאל עולמה התוודעתי. אני זוכרת שבשיחות שהיו לי עם אימך לאחר נפילתך, היא אמרה לי: אפשר לדבר על הכל, אפשר לשאול הכל, ואני שאלתי ושאלתי, ונעניתי: שאלתי שאלה שהטרידה אותי כאם: איך אפשר לעזוב את הילד כאן לבד? ואימך השיבה ואמרה שרק הגוף, העשוי מחומר אובד ופגיע, הוא שנשאר, ואתה, ממשיך ומלווה את אוהביך לכל מקום, בכל עת; חי בלבבות, חי חיי נצח בשיגרורה של האהבה. והזמן חלף, והבנתי את שהיה עבורי אז בלתי נתפס; הבנתי כיצד ההולכים ממשיכים להלך בעולם החיים, קיבלתי הוכחה לכך שהשער שבין העולמות אינו מוגף עד תום, נוכחתי לדעת שאתה מלווה לא רק את מי שהכירך והיית חלק מחייו בתקופת חייך הקצרה, אלא אתה מתלווה גם לאנשים נוספים שאל חייהם הצטרפת לאחר נפילתך, וכך סיפור חייך נמשך גם לאחר שמבחינת מניין שנות חיים אתה נשאר צעיר נצחי ומחוייך עם קיט-בג על הגב.

כמורה בבית הספר שבו למדת רציתי לספר לך כאן היום, רז, על תפקידך המשמעותי בעיצוב ההנצחה באורט ביאליק: רציתי לספר לך על כך שהמשוב המעודן, המרומז, שקיבלנו מאימך, ממשפחתך על ההנצחה בבית הספר הביא לשינויים בדפוסי ההנצחה של בוגרינו, חללי צה"ל: אמנם, קרדיט על שינויים ניתן בדרך כלל לאנשים חיים, אך אני כאן כדי לספר לך שאתה הוא שטמנת את זרע השינוי: אתה הוא העומד מאחורי שינוי שעת טקס הזיכרון לשעה שבה יכולות להתאסף יחדיו המשפחות השכולות עם קהילת הזוכרים הבית ספרית; ואתה היית ההשראה לשינוי פניה של פינת ההנצחה בבית הספר: הנצחה שהיא לא רק שם על אנדרטה, אלא כזו המאפשרת להכיר, ולו במעט, את הנופלים החיים.

רציתי לספר לך, רז, בנימה מעט אישית, כי אתה, החלל הראשון שהכרתי, השפעת על בחירת הנושא עבודת התיזה שלי הנכתבת על ההנצחה בבתי הספר. רבים תוהים ושואלים אותי למה? ואני יודעת: כי אתה, כי משפחתך.

מעניינת היא הצטלבות הדרכים של החיים והחיים-בלבבות, מרתקת היא הווייתם והשפעתם של מי שאינם נמצאים כאן בגופם על התנהלותנו ...