top of page

מתנה


מספר ימים אחרי יום הזיכרון באה אל בנה כמו שהיא עושה כל שבוע. באה לנקות, לזרוק את הפרחים הנבולים. לעשות סדר. ישבה לידו, סיכמה לה ולו את האירועים.

הנטייה הטבעית שלה לראות מה לא בסדר, מי לא היה – השתלטה עליה לרגע, ומיד חזרה והזכירה לעצמה: המשימה שלך, הרז שלך – לראות ולחפש את האור.

מיד נזכרה ברס"נ הגבוה עם הכומתה הירוקה של הנח"ל. כומתה לא שייכת לנוף המוכר שלה.

זו הייתה הפעם הראשונה שראתה אותו.

הציג עצמו: "קוראים לי א. הייתי מ"כ של בנכם בקורס מ"כים. הייתי בלוויה שלו, ומאז החיים לא ארגנו לי אפשרות לבוא לכאן. היום,יום הזיכרון, הזדמן לי".

עמד ליד הקבר, וסיפר עוד לפני הצפירה חוויה על ביקורת פתע שעשה, על שמירה ומימיה חצי מלאה (חצי ריקה – בלשון הצבא), ועל חייל מיוחד, מצטיין, שנתפס בקלקלתו, ועל תחושה של משקיען שמרגיש מבוייש. נכלם.

סיפר.... והביא לה ניחוחות של בנה.

הביא חיוך, והשקעה, וביטחון, וזריקת אמירה שנונה.

כמעט עשר שנים חלפו, ושוב בא באפה הריח שכל כך התגעגעה אליו.

עמדה בוכיה והודתה לו על המתנה היפה שהביא לה ליום הזיכרון.


שבת אחרי יום הזיכרון 14.5.2011


פוסטים אחרונים

הצג הכול

הרהורז כשהלב צר מלהכיל

די! מספיק זמן אתה חלל! הגיע הזמן שתחזור! כבר אין לי כוח להיות אם שכולה. מה זו החופשה הגדולה שלקחת מאיתנו? אתה לא רואה כמה  אתה חסר? באמצע ארוחת הבוקר התחילו פתאום לרדת דמעות. זה נראה לך הגיוני? ככה אמ

הרהורז של ערב יום הולדת

173 ימים ולמי יחגגו יום הולדת? לֹא הֵבַנְתִּי נָכוֹן אֶת הַסִּימָנִים. זֶה לֹא בִּרְכַת "חַג שָמֵחַ" שֶעוֹרְרָה אֶת כַּעֲסִי, זֶה לֹא הַחַג שֶׁחָרַךְ אֶת בִּשְׂרֵי וְהִסְעִיר אֶת נֶפְשִי זֶה הַתַּאֲרִ

22 שנים

י"ז במרחשוון תשפ"ד 1.11.23 ילד רז שלי, 22 שנים אני צועדת יד ביד עם דמותך, כמציגה אותך לרואים ומכריזה במילה הכתובה: "תכירו, זה הילד שלי!" שומרת עליך חזק בעולמי כי לא יכולתי לשמור עליך אז, לפני 22 שנים.

Comments


bottom of page