top of page
אורה לפר מינץ

שכחה

...... ואחר-כך בא השקט, וכל אותן הבטחות שניתנו באותה שעה איומה נעלמו, נשכחו, וכולם חוזרים אל שגרת יומם. ואני??? אני נשארת לבד עם הגעגועים והזיכרונות, ונשארת לבד איתך, ילד שלי, מחפשת את הדרך המדודה שלא תישאר רק זיכרון פרטי שלי. רואה את חבריך מגיעים ובמקום לשמוח – חוששת מתי גם הם יפסיקו לזכור פוחדת שגם הם ישכחו, היית כל כך הרבה עבור כולם איך קורה שדרכו של עולם שעם הזמן הכל נשכח ונעלם?

פוסטים אחרונים

הצג הכול

הרהורז כשהלב צר מלהכיל

די! מספיק זמן אתה חלל! הגיע הזמן שתחזור! כבר אין לי כוח להיות אם שכולה. מה זו החופשה הגדולה שלקחת מאיתנו? אתה לא רואה כמה  אתה חסר? באמצע...

הרהורז של ערב יום הולדת

173 ימים ולמי יחגגו יום הולדת? לֹא הֵבַנְתִּי נָכוֹן אֶת הַסִּימָנִים. זֶה לֹא בִּרְכַת "חַג שָמֵחַ" שֶעוֹרְרָה אֶת כַּעֲסִי, זֶה לֹא...

22 שנים

י"ז במרחשוון תשפ"ד 1.11.23 ילד רז שלי, 22 שנים אני צועדת יד ביד עם דמותך, כמציגה אותך לרואים ומכריזה במילה הכתובה: "תכירו, זה הילד שלי!"...

Comments


bottom of page