שכחה

...... ואחר-כך בא השקט, וכל אותן הבטחות שניתנו באותה שעה איומה נעלמו, נשכחו, וכולם חוזרים אל שגרת יומם. ואני??? אני נשארת לבד עם הגעגועים והזיכרונות, ונשארת לבד איתך, ילד שלי, מחפשת את הדרך המדודה שלא תישאר רק זיכרון פרטי שלי. רואה את חבריך מגיעים ובמקום לשמוח – חוששת מתי גם הם יפסיקו לזכור פוחדת שגם הם ישכחו, היית כל כך הרבה עבור כולם איך קורה שדרכו של עולם שעם הזמן הכל נשכח ונעלם?

פוסטים אחרונים

הצג הכול

19 שנים עם רז - אבל אחרת

ילד רז שלי, אפור. כול כך אפור בחוץ ובלב. רעם בי הלילה מאד- עוצְמַת כאב האין. 19 שנים שאתה אינך לי במימד שאני כל כך רוצה! 19 שנים! לא ממש תופסת! מה, כל כך הרבה שנים לא חיבקתי אותך? אם תגיח לרגע ותבוא –

ח"י שנים עם רז – אבל אחרת

ילד רז שלי, ח"י שנים שאני מגדלת ילד מת, והריון הַיָּגוֹן קשה מִנְּשׂוֹא! אז אני שומרת על עצמי. שָׂמָה סֶלַע עַל רֶחֶם הַכְּאֵב, כדי לא להרגיש את עוצמת ה"אין". גומעת את מרחק השנים, מחליקה על הקילומטרים

17 שנים איתך – אבל אחרת

17 שנים אני חיה עם מותך. 17 שנים מגדלת ילד מת, ואתה גדל בתוכי ואין בי מקום להכיל את כל היגון של מותך! עשרה חודשים נשאתי אותך ברחמי, 17 שנים אני נושאת אותך בתוכי ומותך כל כך גדול בי שצר גופי להכיל! אז

אתרז - אתר ההנצחה לסמ"ר רז מינץ ז"ל