השירים בדיסק נכתבו ע"י גיא-צבי ואופיר, חברו הטוב של רז, המהלך תקופת האבל. חלקם נכתבו בימי השבעה, וחלקם בימי השלושים. ההחלטה להנציח את רז באמצעותם נפלה אצל גיא-צבי מיד בתום השלושים."התקליטור הוא במידה רבה דרך שנבחרה על ידי להתמודדות עם השכול. הפסיכולוג שלי זו החברה הכי טובה שלי, שבנויה מעץ ויש לה שישה מיתרים... אני רוצה לומר לאנשים: זאת הדרך שלי להתמודד עם השכול – התמודדות באמצעות שירים וניגונים, ודיבור עם ה' תוך כדי. אני נעזר בזה, קחו את זה גם אתם. אני לא מתכוון להיות אהוב הקהל תשס"ג, וגם לא להפוך את רז לכזה. אני רק רוצה להיות כמו רז, ולתת מעצמי לאחרים. יש לנו – למשפחה ולחברים של רז – רצון להפיץ את הרז, כי כמו שאמא שלי תמיד אומרת – רז מעולם לא היה פרטי; הוא תמיד היה כללי, וכזה הוא יישאר".רז מינץ היה בן 19 כשנפל. הוא גדל בקרית מוצקין, ובצעירותו הדריך בתנועת 'נוער לנוער', ואף נשלח במשלחת מיוחדת מטעמה לקליבלנד שבארצות הברית. גיא-צבי: "מתוך חמשת אלפים מדריכים בחרו תשעה למשלחת, והוא היה ביניהם. הוא שהה שם בסך הכל חודשיים ועברו מאז כמה שנים, אבל כשהוא נהרג, אנשים צלצלו אלינו מקליבלנד כדי לנחם. כשרז התגייס, הצבא רצה לקחת אותו ליחידת מחשבים מיוחדת, אבל רז אמר – יש מלחמה, אז הולכים לקרבי. הוא התגייס לסיירת מטכ"ל, וכשנפל מהסיירת, בגלל בעיות ראייה, לא הצליח ללכת לקורס חובלים או ל'שמשון', אלא דווקא לגדוד דוכיפת, כי 'ברמאללה עושים את העבודה הכי קשה'."כשהוא סיים כחניך מצטיין גדודי בקורס מ"כים, רצו לשבץ אותו בתפקיד הדרכה, אז הוא אמר למפקד הקורס – הבטחתם שמי שמצטיין בקורס בוחר את השיבוץ שלו, אז אני רוצה לחזור ליחידה שלי, כי שם עושים את העבודה החשובה. שלושה ימים לפני שנהרג רז קיבל הודעה שהוא עומד לצאת בתוך שבוע לקורס קצינים. אני נוהג לומר שאנחנו חיים בדור שבו לא רק אלו ששומרים תורה ומצוות הם דתיים. יש דתיים נוספים שחיים בדת של 'מגיע לי' ו'בא לי'. רז היה בדיוק ההיפך מזה; הוא כל הזמן נתן לאחרים, ועשה את אלו שלידו יותר גדולים".בדרך כלל, גיא-צבי מתעקש לדבר על רז בלשון הווה. כך הוא טוען, נוהגים גם חבריו של רז ליחידה. "הצוות של רז לא מפסיק לדבר עליו ולחשוב עליו. הם היו הראשונים שהגיעו לברגותי, כשתפסו אותו ביום הזיכרון. הם דאגו לצלם את עצמם בשעת המבצע, נסעו עם התמונה לקריית מוצקין, לאמא שלי, הראו לה אותה ואמרו לה – רז פה איתנו, בצוות. אנחנו לוקחים אותו איתנו לכל מקום".שלושה עשר שירים כלולים בתקליטורז, כפי שנכתב בחוברת המצורפת "הוקלט ובושל באולפן... בראש-צורים ובתקוע אשר בגוש עציון, ארץ יהודה, נחלת ישראל". הניגונים, כפי שגיא-צבי קורא להם ("מוסיקה זו מילה יוונית שבאה ממוזה. היהודים אומרים ניגונים"), מגוונים בסגנונותיהם, ועל פי גיא-צבי, זה לא במקרה: "כמו שרז איחד בחייו מגזרים, גם התקליטורז מאחד סגנונות רבים, כדי שגם החבר'ה של רז שאוהבים גיטרות, וגם הדודות של רז שאוהבות פסנתר, יתחברו אליו".השירים בתקליטור לא עצובים מדי?"אני לא חושה שהם עצובים, כי רובם מסתיימים בתקווה. אפילו השיר ששרתי בהלוויה מסתיים במשפט: 'ילד לא מזדקן, ילד אתה נצחי, כי בכל מקום, בכל מצב, אתה תמיד איתי'. אני מסכים שיש בתקליטור גם שירים שנועדו לספק לאנשים געגועים ולעזור להם בהתמודדות, אבל אני באופן אישי מזדהה יותר עם שירי התקווה, שמתרכזים בהכרת נצחיות הנשמה ובמקום שלנו כבני אדם ביקום – לא כמרכז היקום, אלא כעומדים מול הבורא".