מיומנו של אח שכול - אור

מיומנו של אח שכול.

יום הזיכרון 2017. מקסיקו סיטי.


רז. קשה לי.

קשה לי כל השנה. לא רק ביום הזיכרון, וביום האזכרה שלך, וביום הנפילה שלך, וביום ההולדת שלך, וביום ההולדת שלי, יומיים לפניך. אתה זוכר את הבגדים החגיגיים התואמים להביך שהלבישו אותנו כשחגגנו ביחד?

קשה לי שלא אהיה בארץ, ליד הקבר שלך ביום הזיכרון, לא אהיה עם חברים שלך, עם טלי, אין פה צפירה. רק בלב שלנו.


קשה לי להיות כאן, במקסיקו ביחד עם אמא - לדבר עליך, קצת על מי שהיית ומה שעשית. האנשים כאן מודים לך שהקרבת את חייך גם כדי להגן עליהם. לא רק על מדינת ישראל.


קשה לי השאלה שנשאלתי על ידי ילד בחטיבת הביניים כאן במקסיקו סיטי - מה היית אומר עכשיו אם היית כאן? אפשר רק להשתשע ולנחש.


קשה לי שאני לא יודע מה דעתך על כל מה שמספרים עליך, על הדרך בה אנחנו מנציחים אותך. כדי שלא ישכחו. כדי שיכירו. אתה גאה בנו? או שאתה בטח מצטנע לך כמו תמיד.


קשה לי כשאני מרגיש את נוכחותך לעתים רחוקות וקשה לי כשאני לא מרגיש אותך בכלל.


קשה לי שאין לי את העצה או המילה הנכונה שהיית יכול לתת לי ותמיד ידעת לתת כשהיית בחיים...


קשה לי המחשבה שאני לא בן אדם מספיק טוב כמו שאתה היית, כשאני משווה את עצמי אליך. זה בלתי