חבל...
חבל לי כל כך...
חבל לי שגיליתי את האתר רק עכשיו...
חבל לי שבבר המצווה של בן רז ניגש אלי לומר מזל טוב ואפילו לא
זיהיתי אותו !!!
חבל לי שלא ידעתי אפילו שרז התגייס.
חבל לי שבגלל הקשר הרעוע של משפחתינו לא יצא לי להכיר את הילד
הנפלא הזה !!!
אבל...יותר מכל...כואב לי !
כואב לי כל כך שהפעם היחידה ששמעתי איזושהי "חדשה" על
רז.....היתה שהוא נהרג !!!
יואב, אורה, גיא, גל וכמובן אור: אוהב אתכם ומקווה לימים
טובים יותר.
שלכם ירון מינץ.
כבר כמה ימים שאני שומעת את ה"תקליטורז" והוא מאוד נגע לליבי.
הרגשות שמתוארים שם, הכל נגע בי אישית, אך יותר מכל, יש בתקליטורז הזה, מה שבני ישראל במשך כל הדורות מכנים 'נשמה'. מה שיותר מכל נגע לליבי הוא ההמשכיות:
העובדה שיותר מכל הצלחתם לנתב את כל הרגשות האנושיים, שבאמת קורים לכל אחד, אל תוך התקליטור המדהים הזה, לנתב את האובדן למשהו שיוצרים מעומק הלב, מעומק הנשמה, זה כל כך מרשים!
אני יודעת שמאד קשה לפעמים להתמודד עם השכול, עם האובדן עם הכאב. אנחנו לא שואלים: "למה דווקא לי?" ודווקא מרגעים קשים וכואבים אלו, שאני בטוחה שהיו, יצרתם, כל מי שהשתתף ביצירת התקליטורז, את הדבר הנפלא הזה, שלי אישית הוא פגע עמוק במשהו מבפנים, יותר מהנקודה הרגשית, האמונית, אלא משהו עמוק יותר, בלתי ניתן להגדרה.
אני אומרת תודה על ה"תקליטורז", שימשיך לרגש אנשים, וחשוב יותר, שיוציא מהם את הטוב! יפעת אלוף גילה, ירושלים.
שלום לכם משפחת מינץ.
הדיסק פשוט מדהים. זה מחזק לראות עד כמה יקרים כל הקורבנות שעמ"י מקריב בשנים האחרונות, כמה כואב על כ"א שמת, איזה מעגל גדול מסביבו נשאר כואב . . . ובכל זאת, לא מתייאשים, ממשיכים להאמין, להשאר בארץ, להמשיך לחיות. אני חושבת שהדרך שבה בחרתם להנציח את רז ואת אישיותו גורמת גם למי שלא הכיר אותו לתחושת הזדהות עם הכאב והאובדן. זה פשוט עוזר לחשוב אחרת. הדיסק פשוט נוגע בעמקי הלב. אז תודה שבזכותכם אני מכירה את רז
גת הנמן מצפה יאיר
למשפחתו של רז שלום רב:
אמנם לא זכיתי להכיר את רז הי"ד באופן אישי, אולם אני מרגיש שתוך כדי שמיעת השירים והבנתם נכנס בי איזה חלק קטן מרז . אני בטוח שבזכות התקליטורז, אישיותו ונשמתו של רז חדרה וחיה אצל עוד הרבה אנשים שכלל לא הכירו את רז בחייו, וזכו להכירו רק אחרי עלייתו השמיימה.
תודה לכם שזיכיתם אותי להיות חלק בהעברת שמו ואישיותו של רז הלאה בהמשך חיי.
שלכם
אביאל שרעבי
חפץ חיים.
יושבת לי וקוראת וקוראת וקוראת, ומרגישה שאני מכירה את האנשים: החברים, המשפחה, בעצם את רז. מזכיר לי את החבורה שלנו. כל החבר'ה יושבים, צוחקים, ויש את .... הבחור השנון, המצחיק, החכם שכ"כ מזכיר לי את רז (או להיפך). האתר שבניתם הוא פשוט מרגש בעוצמות מדהימות, הצלחתם להעביר, ולו מעט, את קסמו המיוחד של רז. ועל כך- כה לחי! תמשיכו להנציח כי זה חשוב... בהערכה רבה - נ.צ.
בחודשים האחרונים, כל יום אני פותח את העיתון ומגלה עוד כמה חיילים שנהרגים בזמן הגנתם עלינו. דבר זה מאוד מצער, כי כל אחד שנהרג מותיר משפחה שכולה, שבשבילם כל העולם התהפך ולא ישוב על קנו. זה דבר מאוד עצוב שככה חיילים מתים, נקטפים בעודם פורחים, אך אני עדיין מחכה בקוצר רוח לצבא, כדי שהוכל לשרת ולהגן על ישראל, כמו שהמלאכים שעכשיו שומרים עלינו מלעלה, עשו, ואם אמות תוך כדי הגנה על מדינתי ותושביה אני אצטער רק על כך שגרמתי למשפחתי לסבול, כי הם הדבר החשוב לי ביותר בחיי ואני אוהב אותם מעומקי ליבי. הפעם הראשונה שהושפעתי ממות חייל היה באסון המסוקים, בתאריך 4.2.1997, שם חבר של אחי נפל באסון המסוקים. הייתי אז רק בן 10 ולא הבנתי מה קרה אך כשראיתי את אחי שבור ובוכה גם אני הרגשתי משהו בלב. לדעתי זה חשוב להיות מלוכדים, עם ישראל, זה מה שנשאר. המדינה מתדרדרת, הנוער זה המחר, השינוי צריך לבוא מהנוער. כששמעתי על מותו של רז זיכרונו לברכה, מיד עלה בי צער ומהחשבה מה היה קורה אם אחי היה נהרג בצבא, איך משפחתי הייתה נשברת, איך אני הייתי נשבר, אני לא יכול לדמיין דבר כזה, וגם אם כן אני לא חושב שהייתי מסוגל להתמודד עם דבר שכזה. אני רוצה לשבח אותכם, שהצלחתם לעכל דבר שכזה, והנני מצדיע לרז, על היותו אדם וחייל נפלא ומאחל למשפחת מינץ ולמשפחות כל ישראל שלא ידעו עוד ימים קשים.
שלום!
אינכם מכירים אותי ואני לא אתכם.
בשבועות האחרונים אני הולך בדרככם הכואבת,
בדרך השירים בהם בחרתם לבטא את הכאב
והגעגוע. איני מבקר אמנות ומוסיקה,
ועם זאת אני חש זכות לכתוב לכם לאחר
קריאת המילים וההאזנה למוזיקה.
מעבר לרגשות ולהתרגשות שבקריאה ובשמיעה,
עשיתם תקליטור איכותי. אני הולך והמילים
והמוזיקה מתנגנים בראשי.
עשיתם יד זיכרון נפלאה לרז. מעבר לכאב
והגעגוע, האיכות מבטיחה
שתקליטור זה עוד ישמע רבות.
שיהיה לכם הכח להמשיך ליצור ולנצור.
בהערכה ובידידות
רשף גיל.
לכבודכם:
אני שומעת את השירים המרגשים ללא הפסקה ובכל פעם אני נרגשת מעצמת יכולת הכתיבה והבעת הרגשות שלכם. אני נפעמת מגודל כוחכם למרות המשברים שמאימים למוטט, ובכ"ז הינכם מתגברים ומשפיעים על כולנו להישאר חזקים, ולעמוד איתן מול כל הקשיים, להמשיך ולשחות נגד הזרם. אינני מכירה את רז ע'ה שעלה השמימה על קידוש ה', אך בטוחני שאם הוא נלקח בעודו צעיר כ"כ, נשמתו כה טהורה שהאלוקים רצה אותו לצידו.
בתפילה שימליץ עלינו רק טוב
וימשיך להזרים בכם כוחות כדי
שתמשיכו ונמשיך בעבודתכם הקדושה.
רחל יזדי
בני ברק.
לאחים של רז
קיבלתי את התקליטורז, קראתי את העטיפה, על תחילתו של הסכם ועל ביצועו. הרגשתי את תחושת החנק שעלתה לי בגרון ולא רק על האובדן הגדול, אלא על אהבת אחים, אהבת אמת. אמת ובתמים.
אמנם רז כבר לא מתהלך לידכם בצורה גופנית אך אני בטוח במיליון אחוז שהוא קם איתכם בבוקר ונירדם איתכם בלילה.
אני יודע שתפקיד האחים הוא לשמור אחד על השני זה פשוט כך. כשמשהו קורה להם אנחנו מרגישים צביטה בלב ועכשיו זה תפקידו של רז לשמור עליכם. רז נימצא איתכם בכל מקום. תנו לו להראות לכם את הדרך. אתם אוהבים אחד את השני כל כך, שאתם תצליחו למצוא אחד את השני גם עם 5 חושים ואמונה.
אז שישמור אתכם הרז כי זה הוא תפקידו ותודה רבה על התקליטורז.
בברכה
שקד שרעבי.
למשפחה של רז . . .
אמנם לא קיימת בינינו שום היכרות והמפגש שלי עם התקליטורז וכל מה שהוא מסמל, הוא רק בעקבות החברות וההיכרות של אדם היקר לי עם רז, ז"ל.
את התקליטורז אני ביקשתי מכם עבורו, אך בסופו של דבר גם אני זו שזכיתי לשמוע אותו, ולהיות עדה לסיומה של אחת מהיצירות היפות, החזקות, האמיתיות והעצובות שידעתי ושמעתי עד כה . . .
המילים, המנגינות, השירה, קול השופר ברקע, ללא ספק יש בהם העוצמה לגעת בנשמה, בלב של האדם, ולהביאו להתחבר ולו במעט, לאותו כאב, לאותו עצב, לאותה אהבה ולאותם געגועים שלכם,שלנו, לאדם שיקר כל כך . . .
לאחר ששמעתי את התקליטורז, יצירה מדהימה זו, לא יכולתי להתעלם מהצורך שהתעורר בתוכי לכתוב לכם ולשתף אתכם בהתרשמותי הגדולה . . . ואני מקווה שתקבלו זאת בשמחה . . .
ומספר מילים נוספות אחרונות . . .
תמשיכו, תמשיכו כולכם, לשאוב את הכוחות מאותו מקור שמקנה לכם את היכולת, האומץ והכוח להמשיך בחייכם בכזאת גדולה : בעיניי זוהי גבורה, גבורה אמיתית. . .
שיהיה לכם ולמשפחתכם כל טוב ורק טוב . . .
מכל הלב
לימור בוסירה.
כרמיאל.
ליבי, או אלוהים, זועק במרחבים.
התשמע קולי רצוף געגועים?
נפשי אליך תערוג
ואותו אל תהרוג. .
אותו כן הרגת
ואותי לא עזבת
אותו הרגת ובכלל לא כעסת.
כן, זהו הסוד וזה גם הרז
ואם אי פעם אדע,
ואם אולי אבין.
ויש כאב בלב ויש גם שמחות,
ושרק יפסיקו הבלבולים והשטויות.
ושיבוא משיח
ושיחזור כבר רז
והנה ממרחקים
נשמעים פעמונים . . . . . גאולה. . . . .
נ.פ.
שלום אור, גל, גיא, יואב ואורה.
קיבלתי את התקליטורז ו . . . &1128#; יחיד ומיוחד במינו. רעיון נפלא להנציח בן ואח אהוד בצורה שכזאת. גם המילים וגם המנגינות באים ממשהוא עמוק מאוד, ישר כוחכם על כל המפעל הזה. מנסיוננו, העם צמא מאוד לאנשים שיכולים לחזק ולעודד אותו בימים קשים אלו. רק אנשים שבאים משבר, אובדן ושכול ונותנים כיוון של שמחה ואמונה, יכולים לעשות את העבודה יותר טוב מכל אחד אחר. יש לכם תפקיד גדול וחשוב, ויש לכם את הכלים לעשות את זה. היו בריאים וחזקים ותמשיכו במלאכת הקודש שבה אתם עוסקים.
כל טוב ורב תודות
אביגדור פרל
רחובות
בע"ה
משפחה יקרה
המקום ינחם אתכם בין אבלי ציון וינחמנו בבניין בי"המק במהרה בימינו, אמן ואמן.
ידידיי! קראתי את המילים שמעתי את המנגינות והן עשו את שלהן, חדרו אל ליבי וריגשו אותי. ואני מקווה כאנשים מאמינים (וגם אני) שאלוקים מתקדש בקדשיו, דרכיו נסתרות ואין צורך או יכולת להעמיק בהן. ראו וחיו קדימה למענכם ולמען רז הי"ד כדי שלא יצטער למעלה ולא אנחנו כאן למטה. חיזקו ואימצו וישועת ה' תעמוד, ונשמע בשורות טובות ומשמחות בקרוב, ידידכם
דמתי מרדכי דרה
25/10/2002
לרז,
קשה להאמין אבל חלפה שנה מאז אותו יום שישי ארור שאמא צילצלה אלי שאגיע מהר כי נמצאים אצלה מקצין העיר. בדרך הבנתי שהם לא הגיעו לשאול לשלומה וקלטתי שלמעשה עשית תרגיל על אמת. את ריגשותי במשך השנה כתבתי לך מפעם לפעם בפתקים הקטנים ששילשלתי לך בחריץ ההוא שמיתחת ל"כרית" שעל מיטתך האחרונה. אתה רואה עכשיו בשביל מה אני צריך בכיס את הפנקס הקטן? זה לא רק לרשום מיספרי טלפון. אמרתי לך שאף לא יודעים מתי צריכים לכתוב אבל לא האמנתי בחלומות הכי שחורים שזה יהייה השימוש. חזרתי עכשיו מטקס אזכרה בבית ספר "אחדות" והייתי חייב לספר לך איזה טכס מרגש ומרשים ערכו לכבודך, הרגשתי כאילו אתה איתנו ומלגלג בזוית הפה, כשהיתישבתי לכתוב לך פתחתי את הרדיו ובדיוק שרית חדד שרה את "שמע ישראל", כמה סימלי "כשהלב בוכה רק אלוהים שומע, הכאב עולה מתוך הנשמה." והיא ממשיכה "בעיניי דימעה, הלב בוכה בשקט וכשהלב בוכה הנשמה זועקת". אני חושב שאין תאור חזק מזה לתאר הרגשתי וכאבי. אתה יודע, אמא קיבלה את כושר ההבעה והכתיבה ולצערי הגדול, עכשיו גם את הבמה. אתמול בטקס האזכרה בבית הקברות היא חתכה פעם נוספת עוד חתך עמוק בליבי. קשה לי וכואב לי לראות אותה בסיבלה. הרי ביננו אני יודע שהכל הצגה ובליבה פנימה היא גמורה. "הכאב גדול ואין לאן לברוח, עשה שיגמר, כי לא נותר בי כח", ממשיכה שרית חדד. הגיעו אתמול המוני אנשים לבית הקברות. לרגע, עמדתי נידהם , מסרב לקלוט את סיבת הגעתם. עמדו שם חיילי "דוכיפת", ואני, שהיבטחתי לעצמי להיות חזק , לא יכולתי לכאב והדמעות שטפו ללא מעצור. האמת, חיפשתי אותך, חשבתי שאתה עומד בינהם ושעוד מעט קט תצא מהשורה ותישאל על מה הבכי והדמעות, אבל לא!! לאט לאט ניכנסו והתכנסו כולם ליד מקום מנוחתך, או אז ראיתך ממעל עם גדוד המלאכים והבנתי שבעצם לא תחזור. אתה יודע, עם כל חילוקי הדעות שלי והביקורת על דרכו של גיא, בדבר אחד אין לי ברירה אלא להסכים איתו, שאתה מרחף למעלה מעל לעננים." כשהלב בוכה, הזמן עומד מלכת, אדם רואה את כל חייו פתאום", כמה ששרית צודקת... ניזכרתי באותם רגעים קטנים ומעטים של פגישות איתך, אנחנו בני מישפחת לפר לא בדיוק יודעים להראות רגשות, אבל בכל זאת הירגשת וידעת שאהבתיך כבן לי, אותה שיחת טלפון מהפקק של רבע לשש, האמירה שלי שאתה הוא נציגי במטכ"ל וגאותי על כך שאחייני משרת ב"דוכיפת", לא משים מליבי. התמונות צפות ועולות ואיתן גם הדמעות. הרגעים הכי קשים, כבר סיפרתי לך, בצעדות הבוקר בים. אז יש זמן לחשוב ולהיזכר. לא פעם אני רואה במטושטש את דמותך בין הגלים, או באופק הרחוק כשהמים נושקים לעננים. כשזה קורא אני מיד מתחיל לשיר לעצמי, כדי לגרש את האילוזיות, אוי אחיין שלי, כמה שזה קשה!! מכל התמונות והמחשבות שיש לי על העבר ועל העתיד, לא פיללתי שדווקא אותך הגורל ישיג. לא חלמתי בחלומותי הגרועים ביותר שדווקא אנחנו נעמוד בבית הקברות וניבכה על יקר לנו והוא בעצם בן. במה חטאנו ומה פשענו שאלוהים כה היתאכזר? בערב ראש השנה כתבתי לך , ביחד עם ברכת שנה טובה, שהשנה לא אלך לבית הכנסת. מותר לי לכעוס על בורא עולם על שהיכה במישפחתנו ללא רחם.קצת היה מוזר לא להגיע לבית הכנסת ובמיוחד בערב יום הכיפורים. ישבתי בבית וניזכרתי בכל אותן שנים שכלם ליד מושבי מיתקבצים, ומיוחד שנה שעברה, כשהגעת והתנשקנו וסיפרת לי שסוף סוף מחקת את הפתיח האידיוטי ההוא מהמישיבון. חוזרת שרית "אדם נופל לפני שהוא שוקע, בתפילה קטנה חותך את הדממה", די בילבלתי לך במח, אבל זאת דרכם של המיזדקנים ואני כנראה מתחיל בתהליך. סבא יעקב היה תמיד אומר ששונאינו לא יזכו להיזדקן, אבל אתה אהובנו, כזה טהור , כזה צח, למה גורלך נחרץ להיות ילד לעולמים??????
אוהב אותך
יורם
ליואב, אורה, אור, גל וגיא שלום
אני יושב עכשיו בחדרי וברקע מתנגן 'תקליטורז'. דבר ראשון אני רוצה להודות לכם מעומק ליבי, הסברים יגיעו בהמשך.
הסיפור שלי )ובעצם החיים שלי( מתחיל ב 17.5.2000 קצת לפני חצות הליל נפצעתי קשה מאוד מפצצת מרגמה שירה החזבאללה לעבר מוצב ריחן בדרום לבנון. בבית החולים פגשנו אני ומשפחתי את יואב במסגרת עבודתו ברדיו.
לפני 10 ימים פגשתי שוב באביכם שסיפר לי ולאימי על הטרגדיה הנוראה שלכם. היום בצהרים קיבלתי את הדיסק שהפקתם לרז.
ועכשיו אני מגיע לתודות. לגמרי לא ציפיתי לכך אבל כבר אחרי דקה מתחילת השמעת ה ' תקליטורז ' זלגה הדימעה הראשונה על לחיי, והאחרות לא התעכבו, בכי משחרר וחופשי שכזה לא חוויתי כבר מזמן. למרות שאולי תתקשו להאמין, אני מנסה להזדהות ולהתחבר לרגשות שלכם כלפי רז, והם מדהימים בעוצמתם ובדבקותם. ב"זכות" הפציעה למדתי את כוחה של המשפחה ועד כמה מוכנים להשקיע ולהקריב עבור שאר בני המשפחה. קשה לי לתאר במילים עד כמה צר וכואב לי כי נאלצתם לשכול את רז כדי שכולם יוכלו לראות עד כמה יקר הוא עבורכם ועד כמה נפלאה אהבתכם.
למזלו של אחי הגדול )גם הוא נקרא גיא( הוא לא איבד אותי )למרות שזה היה די קרוב לכך(. נשאר לי רק להשתתף בצערכם ובצערו של כל עם ישראל על נפילת מיטב בניו בהגנתם על מולדתנו האהובה.
תודה, תודה ושוב תודה על מה שעה למעני ה"תקליטורז", ועבור מה שזה עשה לכל מי ששמע אותו. לאור וגיא: אין בליבי ספק כי אחיכם ממתין בסבלנות אין קץ עד לפגישתכם ושוב תוכלו לנגן יחדיו בגיטרה.
כואב את כאבכם איתכם
רן ישראלי.
שיל"ת
אבי יתומים ודיין אלמנות, הנה אנו כאן עם ספר קינות, אבלים ושותקים, הכל כה דומם אין מילת ניחומים, אין קול ענות.
רצינו לזעוק, רצינו לבכות כי חשנו היטב את כאב המכות אך יבשו הדמעות והלב כה שומם כי קהה זה מכבר ונותרו רק שתיקות.
ידענו כי לא סבלנו לשוא והכל שם למעלה היטב מחושב, טובים וצודקים מעשי ה' גם אם לא נראה זאת עכשיו.
ידענו היטב, ידענו כל זאת ובנעם ה' כה ציפינו לחזות, גם תחת שבטו של רשע וזומם המשכנו תמיד לקוות להזות.
דמנו שתת שנים ארוכות גנחנו בשקט, פגועים עמוקות אך עדיין חלום את ליבנו חימם, שרדנו והמשכנו למענו לחכות.
ריבונו של עולם! כבר אלפיים שנה נשמת ישראל בגלות מתענה, מקום מקדשנו חרב ושמם ואתנו סובלת גם השכינה.
עד מתי אלוהים?! עד מתי תעזבנו? עד מתי מלכות הרשעה תשפילנו? שלח בם חרון אפך, תהומם ואותנו אליך ה' השיבנו.
עייפנו, הגיעו מים עד נפש, כמעט וטבענו בבוץ וברפש, אבינו מלכנו, עלינו רחם וחסדך מאתנו לעד שוב אל תמש.
(מוצאי ט' באב, ה'תשנ"ז)
עוצמתנו וסגולתנו, בכך שאנו גם על הרע יודעים לברך: ' דיין האמת '. וגם כשהמכה היא הכואבת ביותר שקיבלנו, זו מכה של אבא שאוהב, ותמיד כשאני עומד במחסום או בפעילות, זוכר את האבא שלנו ואת הבנים שלו, שנהרגו וקידשו את שמו ואת האדמה שנתן לנו, ומתפלל שיתן לעם ישראל ולי את הכוחות ללכת בדרכו של בר כוכבא וגם של רז ודווקא כשקשה ושוחק זה מה שנותן את הכוח להמשיך.
מהמצפה לישועה ולתחיית המתים
באהבה
עמיחי הלוי
(חייל של ה' בנח"ל החרדי)
שלום לכם משפחתו של רז!
לא הכרתי את רז, אך למדתי מעט מהדיסק הנפלא,
על הילד שלא יזדקן לעולם, שנתן את חייו למדינה.
המילים נפלאות, כ"כ נוגעות ללב, השירה גורמת לי להגביר
ולרגע לשכוח שיש פה סביבי את שלושת ילדי החמודים.
הגדולים אביב וליאור שואלים לפשר ההתרגשות
ואין לי פנאי כרגע לענות, השירה סוחפת, מרגשת עד כאב,
' איך זה שדמעות לא מתייבשות '
' והלב, כן הלב, הוא מושך כל הזמן לכיוון הריגשי '
כל השירים כ"כ חזקים, אנחנו מדקלמים חלק מהם.
אני משמיעה לחברים בקיבוץ וגם הם משבחים.
שתצליחו לעמוד בכאב החד הזה,
ומי יתן שיבואו ימים שטופי שמש
שהפרפרים יעופו
שהירח יזרח
והכוכבים יאירו
בברכה
יהודית מדר
קיבוץ ניר אליהו.
'תקליטורז'
לאחר שקראתי את המילים המצורפות התמלאתי מילים שלי. המילים הכתובות בחוברת הן אוסף עוצר נשימה של תחושות והבנות על אוצר גנוז שנלקח ותמיד ילווה אתכם וזה מביא לצעדים שונים ומשונים, ובפנים צעקה חרישית מסתתרת בהוויה המסחררת. . . ורגעי מכאובים מפוזרים על פני השטח בקיום היומי. המילים שקראתי הביאו לחיבור לנשמה ולרגשות ולסערות שונות, והן מעבר לכל הערכה גשמית. רז אינו מת. הוא עבר למחוזות רחוקים מאיתנו, לפינה נשגבת בבריאה. כפי שמופיע ב 'לשיר לך את הלב' וב 'מלאך קטן': החיבור הבלתי תלוי, התמידי של הכותב עם רז, מורגש בעוצמה מדהימה, וזה היופי שבכתיבה ומכאן אני מגיעה למילותיי שלי: ' כאבים אילמים מפוצצים סמטאות של שלווה שנבנות אחרי המלחמות . עצב שחודר אל הנשמה הופך הכל לכהה יותר. הבהירות משתנה בהתאם להתרחשות וניצוץ של אושר שומר על השפיות ומונע את הקץ. התלבטות קיימת מפנה מקום למחשבה עליונית על הישרדות בצל הכאב והסבל. הכוח שבנפש מפגין עוצמה ומתמרד ומסביב יש הרבה במה ללחום. דגל הניצחון תלוי גבוה עד מעל לנראה והרצון החזק יותר הוא שיקבל החלטה או לא, כי הצעקה שמנפצת את חלונות ההגנה, לה ההשפעה. השכול מכסה על הכל ובפינות הבתים יש צער על שהלכו וכל אחד נושא בתוכו חלק נוסף ממה שנחשף ושובו של האבוד נכסף. . . נשארים רק זיכרונות, טיפות קטנות של צחוק במהלך הזיכרון ובשבריר הכל כאילו מועף אל מעבר להרים. עננים של מיסתורין ואין בריחה במקרה שמביא לבכיות, והגעגוע מרחף פה על הכל ויש זעקה חרישית מלב עמקי האדמה. כשביל שניסלל אט אט, שביל האובדן מהול ושזור בריחות נעלות של כיסופים וריגושים בלתי מתממשים . . .
רז אמנם עזב למקום אחר בעולם, אך הוא תמיד קיים, אי שם רחוק מכולם. האומנם?! בתקווה שהקב"ה ישמור עליו ועל כל שהלכו ויידעו נחת ושלווה עליונה בחסדיו של הבורא. אמן!!
אילת ש.
נתניה.
למשפחה שלום רב!
קיבלתי את התקליטור של רז ומאז אני מאזינה לו רבות.
השירים כ"כ יפים ומרגשים וגם הביצוע יפה מאוד.
אני בטוחה שזו הדרך הטובה ביותר להנציח את יקירכם רז.
אחרי שמיעת השירים אני מרגישה כאילו גם אני הכרתי אותו
ואני בטוחה שהאבדה גדולה.
כאם לחייל קרבי אני מזדהה איתכם וכואבת את כאבכם.
מי יתן ולא תדעו עוד צער.
בתודה אורלי יניב.
ליואב ואורה ההורים של רז, לגיא, גל ואור האחים!
כאבנו, התרגשנו, בכינו וגם צחקנו, או יותר נכון חייכנו, ואני מתכוונת לבנותיי בנות ה-6 וה-8, ואלי עצמי. בעיניים בורקות הן הקשיבו, זרמו עם הניגונים, וחיו את חייו הקצרים של רז, וכל זאת בתוכנית רדיו קצרה למדי, בה שמענו את גיא מספר את סיפורו של רז. ותודה לבורא עולם ולכם שליחיו על המוזיקה הנפלאה. נקווה ונתפלל לזמנים טובים יותר, לזמנים שמחים יותר. נייחל לזמנים של משיח ותחיית המתים, שאוטוטו ממש תגיע, ואז ניפגש ונתאחד תחת כנפי השכינה.
בתפילה לגאולת עם ישראל.
משפחת רביע, ביתר עילית. (הבנות היקרות והמתרגשות הן מיה בתיה, ורחל הודיה)
למשפחת מינץ:
המילים במצבים שכאלה מאבדות משמעות, הכל מתגמד אל מול הגעגוע שנוצר, יש איזה שהוא חלל שלעולם לא יתמלא, ובלב תמיד יהיה מקום מיוחד בעבורו, שטח קבוע שלא ניתן לכבישה. השנים חולפות ומה שנשאר הם הזכרונות בעיקר, תמונות ממקומות שונים בחיים וחפצים אישיים. הכאב עצום בלאבד אדם יקר ומיוחד שהיה חלק דומיננטי כל כך במשפחה. לעולם לא נדע מדוע דווקא לנו זה קרה, ההתעסקות בשאלה 'למה' לא תיתן דבר. לנו בני האדם עם השכל האנושי המוגבל אין ברוב הפעמים את יכולת ההבנה, אך מה שכן בטוח: שיש לנו את הכוחות להתמודד עם המצב אליו נקלענו יום אחד. כי מהשמים מעמידים את האדם במצבים שיש ביכולתו ובכוחותיו לעמוד בהם, גם אם עושה רושם שזהו 'סוף העולם'. נוכחנו לדעת שיש את ההמשך אחרי המכשול, הכל נראה אחרת והחיים מקבלים משמעות קצת שונה.
הרעיון להנציח את רז דרך שירים עמוק בעיני. הנשמה הינה המנגינה והמילים הם הגוף, משהו בחיבור הזה גורם לחיות כלשהי
יש קטע שחנה סנש כתבה על כך שצריך ללכת בדרך שהיטוו הנופלים:
' יש כוכבים שאורם מגיע ארצה כאשר הם עצמם אבדו ואינם, יש אנשים שזיו זכרם מאיר, כאשר הם עצמם אינם יותר בינינו, אורות אלו המבהיקים בחשכת הליל, הם, הם שמאירים לאדם את דרכו'.
נראה לי שאין מה להוסיף,
מי יתן ותמשיכו להנציח את רז, הנצחה שזורמת מהלב בצורה הכי קרובה למה שהיה באמת!
חזקו ואימצו, וברכת ה' תהיה נטועה בכל אשר יפנו ידיכם למען מטרה קדושה זו,
ענת מחמלי
למשפחת מינץ:
לענין: התקליטורז ממש ריגש אותי, רציתי להגיד לכם שניכנסתם אלי ללב, הכנסתם את רז אלי ללב. בהתחלה קראתי את החוברת מס' פעמים ואז שמעתי את הדיסק פעמיים וחשבתי הרבה על זה ש, למה איכפת לי מי זה רז?! זאת אומרת, ברור שאיכפת לי כי הוא נשמה יהודית והוא חלק ממני, כל ישראל ערבים זה לזה, והוא 'חלק אלוה ממעל' , אבל אני לא מכירה אותו, לא יודעת עליו כמעט כלום, למה שאתחבר אליו?? במשך הזמן שהקשבתי לשירים ונכנסתי יותר לעומק עם השירים ועם הניגונים )ניגונים זה דבר שאני מאוד אוהבת!( והתחלתי להרגיש פשוט איך זה נכנס לי ללב, והכי חשוב שזה קירב אותי לה'. אפשר ללמוד הרבה מהשירים והמנגינות של התקליטורז. אם תישאלו אותי עכשיו מי זה רז? לא אוכל כ"כ לענות, או לספר עליו, רק שהוא היה בן אדם טוב, שהיתה לו נשמה יהודית טובה, זה משהו שעבר לי דרך המסר מהשירים : שהוא היה בן אדם מדהים, שעושה טוב, שרוצה ומחפש לעשות טוב לכולם. חןץ מזה שהוא נפל על ארץ ישראל, על הדבר הקדוש הזה, ובלעדי רז ורבים כמוהו שנפלו על קדושת הארץ, לא היינו קיימים פה, לא היינו גרים פה. דרכם הקב"ה נותן לנו בכל רגע מחדש את ארץ ישראל, ארץ האבות הקדושה הזאת. וזה לא סתם שאומרים שהארץ היא קדושה, זה הדבר שמאחד את כולם: העובדה שגם לאנשים שעדיין לא שומרים תורה יש את הרגש החזק הזה לארץ, ואת הרעיון הזה שנקרא: 'ארץ ישראל', וזה דבר שאפשר ללמוד מרז, את מסירות הנפש על ארץ ישראל. לפי השירים גם ראיתי שרז פיזר אור והרבה )'השמש של רז שקעה אבל האור ממשיך לזרוח'(, הגוף הלך, היצור הזה שנקרא רז אולי הומת אבל כל מה שהוא השאיר, את כל האור שהפיץ, אף פעם אי אפשר יהיה לכבות ) 'המון המון חושך יכול אור של נר לכבות, ואף אם כבה הנר את האור שהפיץ אי אפשר לכבות לעולם', זה מהבע"שט( וזה באמת מתאים גם לרז, בדיוק ככה: עד עתה לא הכרתי את רז ולא הושפעתי ממנו ועדיין איני יכולה להגיד שאני מכירה את 'רז', אך אני כן יכולה להגיד שהושפעתי ממנו. הוא לימד אותי, ואני חושבת שאת מה שאתם עשיתם בזה שיצרתם את ה'תקליטורז', הנצחתם אותו בצורה הטובה ביותר, ונתתם לנו, לאנשים שלא הכירוהו, להכירו, קידשתם שם שמים, תיקנתם עולם במלכות שדי, כי התקליטור 'עושה את זה'. 'למרות התשובה לעיתים נשארים בחוסר עונים', זה קורה בכל ניסיון שה' מעמיד אותנו בו. אנחנו נשארים בחוסר עונים, זה קשה מאוד לפעמים אבל מהשמים לא מעמידים אדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו, הקב"ה דואג שלאדם יהיו כוחות ואף על פי שיש נטייה להישבר, בסוף חוזרים אל התשובה ומוצאים בה עוד הרבה תשובות. כשגיא רשם: 'בכל פעם שנישהו בסביבה יקרא 'רז' הלב שלי ירעד . . . רעדתי גם אני ביחד, כל העניין שזה בא מלווה עם תקיעות שופר, ושופר זה משהו שמזכיר חשבון נפש, התעוררות, וזה באמת מה שנראה אח"כ: 'ואנחנו נשארים פה בארץ, עורגים ואורגים ותועים ותוהים' אנחנו באמת צריכים להיות בחשבון נפש כל הזמן, והשופר מעורר אותנו : ' שימו לב, מישהו הלך פה, תראו מה אנחנו צריכים ללמוד ממנו, איך לתקן, וזה חשבון הנפש שלנו, וגם בעצם איך להמשיך את אורו של רז. *זה נכון שהשירים הכי יפים שיוצאים הם בעצם רגשות געגועים, כי כאלה שיוצאים מתוך הלב, שמוציאים את מה שבפנים, אלו הכי טובים, והדיסק הזה באמת 'פתח לי משהו בפנים'. רז הוא בעצם סמל , סמל לכל אדם ואדם, שכל אדם הוא בעצם עולם ומלואו, שיש לו מנגינה משלו, דרך משלו, וכל אדם באמת יכול לשנות הרבה בעולם ולהפיץ את האור שניתן לו מלמעלה! מבטיחה להמשיך להפיץ את האור של רז!
מור לוזון נתניה.
למשפ' מינץ שלומות כל העולם כולו רז גדול מאוד! רגשות געגועים אור נשמה וכח שלחתם אלי, ואני מודה מאוד. כמעט שבוע עבר מאז נגלתם ופתחתם צוהר לנשמתי. אני מודה לנשמות הטהורות שחיברו בנינו, מאושרת שיכולתי לדבר אתכם אישית וסיפרתי את הנסיבות שהביאוני להתחבר כה חזק למה שאתם מצליחים להעביר בשירים במילים במנגינה בהרבה אור ותקווה. מלאתי את בקשת המשפחה וקראתי בשקיקה כל מילה בחוברת המצורפת לתקליטורז. אני מאושרת ומודה שבעתיים אחרי שורות אלה בהתחברות עמוקה. "האדם שלכאורה מת, זה פשוט לא ככה, אחרי שנשמתו טורטרה בתוך גופו בחייו, עכשיו סוף סוף היא נחה... הנשמה השורה בו היא הדבר האמיתי". אתם מדברים על הרז האמיתי, אם נבין או לא נבין אתה יסוד עולם ונמשיך לשיר לך את הלב. איך אומרים החבר'ה, יש אלוהים. איך זה שבדיוק באותו בוקר יום שלישי, פעמיים כי טוב, פתחתי את הטלוויזיה ושמעתי אתכם והמסר האדיר שהעברתם. כל אחד והאלוהים שלו והנשמות הטהורות לא יעזבו אותנו לעולם. עבר בי הרהור האם לשלוח מילים אלה שהרי הם רחשי לב, וזרימה של מחשבות שבאות ממני בעת האזנה לתקליטורז. זו לא התלבטות, זה פשוט לשתף את העוצמה בה עוררתם והוצאתם רגש אדיר הקיים והמלטף את הפצעים.
השירים המנגינה והרז שרים לי את הלב תודה!
שלום משפחת מינץ:
מקווה ששלומכם טוב. תודה רבה על המשלוח המהיר של התקליטורז. קיימתי את בקשתכם וקראתי את המילים לפני... האמת שהדיסק הפתיע אותי - חשבתי, שיר או שניים על רז והשאר... אתם יודעים, " מים, שמים, למה לא באת? " כזה, ופתאום -דיסק שלם - "תקליטורז "! ולמרות שלא מכירה את רז בכלל - מצאתי את עצמי ממש מתבאסת, כמעט מתגעגעת אליו. נשמע קצת לא הגיוני, הא? אבל זו האמת. נכנסתי ל" אתרז" וקראתי שיש כבר חומר ל "תקליטורז 2" אז שיהיה בהצלחה. קצת מוזר להגיד בהצלחה על משהו שבעצם - אולי, בטח הייתם מעדיפים לוותר עליו ו "לקטוף " ניגונים מתוך שמחה שלמה, עם אח חי... אבל נראה שאח שלכם (שלנו?) אכן חי ונמצא פה...
אז בכל מקרה תודה ובהצלחה בקטיף ושנשמע בשורות טובות במהרה. י.י. ק.
למשפחת מינץ השלום והברכה!!!
היום קיבלתי את הדיסק בדואר, קראתי את המילים של כל השירים בעיון רב וקלטתי את הבכי והעצבון האין סופי שנסתרים בכם בפנים - ואתם ממש מגלים את " רז "- העולם, בריאת האדם, והנשמה - שבתוכו, בתוך בגוף, וברגע שהנשמה יוצאת מהגוף נשאר ללא תוכן כלי הקיבול, ואנחנו - כולנו ניפגש בעולם שכולו טוב, בגן העדן של מעלה. רז הוא כעת מלאך - ומשקיף עליכם ומברך אתכם על פועלכם על פני האדמה - כי כאן אנחנו רק זמניים: החיים האמיתיים מתחילים ב"מלכות השמים"- חיי הנצח, וכולנו נפגש ביום מן הימים, אמן!
בתהילים כתוב:
"למנות ימינו כן הודע - ונביא לבב חכמה, - כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול, כי יעבור ואשמורה בלילה, זרמתם שינה יהיו בבוקר כחציר יחלוף, בבוקר יצוץ וחלף - לערב ימולל ויבש - כי כלינו באפך ובחמתך כעת - וישן". שנת ישרים, "שנת נצח" - וכשיבוא יומינו באחד מן הימים נפגש עם כל יקירינו.
שלכם מכל הלב!!!
מאיר בן בסט, בת ים.
למשפחת מינץ היקרה שלום רב,
מקווה שבימים אלו אתם מצליחים להעביר למספר רב ביותר של בתים בישראל את התקליטורז לעילוי נשמתו של רז ז"ל, ובכך לזרוע את אורו של המלאך בכמה שיותר שדות ואולי בעזרתו/תכם נזכה כולנו להתבוננות פנימית טובה יותר ובכך לעולם טוב יותר.
יישר כוח, על הביצוע, ועל הכוחות, ועל העונג שעוזר ( ולא רק לכם, כך נדמה לי), לשכך במעט את הכאב, ולנסות בעזרת התקליטורז לקבל את החיים בכל זאת ולמרות הכל ואף על פי כן - כמתנה ...
תודה רבה לכם, אנשים יקרים ,
מירי דץ, פר סבא.
מש' מינץ שלום!
כשהגיע הדיסק בדואר, מיד כשסיימתי לעבוד רצתי לשמוע אותו. נדמה לי שבכולנו, שבכל הפרצופים הלכאורה שמחים שלנו קיימת פינה עצובה משלנו. לא כולנו מכירים הרוגים, אבל כן כולנו, בתוכנו-תוכנו, לפעמים עצובים. לפעמים קשה לבטא, ופה התמזל מזלי לשמוע את הדיסק. שירים מסוימים בו העבירו בי זרם חשמלי שהתפצל לשאר האיברים. נכון, לא הכרתי את רז אבל הרגשתי כאילו ראיתי את נשמתו מבפנים. רציתי לשיר איתכם, רציתי להחזיק את היד, לנחם, אבל כשבא הרגע בורחות המילים. מילים מסוימות בשירים ממש העלו בעיני דמעות. אם הייתי יכולה לעשות ולו מעט כדי להקל על כאבכם - הייתי עושה. אז.. באמת חזקו ואימצו - ו... אצלי רז מונצח! תודה, תודה, תודה קרן שחר.
למשפ' מינץ שלומות,
כל העולם כולו רז גדול מאד!
רגשות געגועים אור נשמה וכח שלחתם אלי; ואני מודה מאוד. כמעט שבוע עבר מאז ניגלתם ופתחתם צוהר לנשמתי. אני מודה לנשמות הטהורות שחיברו בינינו, מאושרת שיכולתי לדבר איתכם אישית וסיפרתי לכם את הנסיבות שהביאוני להתחבר כה חזק למה שאתם מצליחים להעביר בשירים במילים במנגינה בהרבה אור ותקווה. מלאתי את בקשת המשפחה וקראתי בשקיקה כל מילה בחוברת המצורפת לתקליטורז. אני מאושרת ומודה שבעתיים אחרי שורות אלה בהתחברות עמוקה. " האדם שלכאורה מת, זה פשוט לא ככה, אחרי שנשמתו טורטרה בתוך גופו בחייו, עכשיו סופ-סוף היא נחה... הנשמה השורה בו היא הדבר האמיתי". אתם מדברים על הרז האמיתי, אם נבין או לא נבין אתה יסוד עולם ונמשיך לשיר לך את הלב. איך אומרים החבר'ה, יש אלוהים; איך זה שדווקא באותו בוקר יום שלישי, פעמים כי טוב, פתחתי את הטלוויזיה וראיתי ושמעתי אתכם והמסר האדיר שהעברתם. כל אחד והאלוהים שלו והנשמות הטהורות לא יעזבו אותנו לעולם. עבר בי הרהור האם לשלוח מלים אלה שהרי הם רחשי לב, וזרימה של מחשבות שבאות ממני בעת האזנה לתקליטורז. זו לא התלבטות; זה פשוט לשתף את העוצמה בה עוררתם והוצאתם רגש אדיר הקיים והמלטף את הפצעים.
השירים המנגינה והרז שרים לי את הלב. תודה!
רז, שלום!
גיא אולי זה טוב, אני בטעות כתבתי רז, הוא עכשיו בראש שלי. מתחשק לי לשבת ולשמוע כל שיר ושיר בנפרד ורק לשמוע,לא לעשות שום-דבר בו זמנית. אתמול בערב " נפלתי" לישון, קמתי ב - 11 מלאה מרץ, ושמתי דף למכתב על השולחן. הדלקתי VT ברוסית, היה שידור על מלחין מאוד ידוע ופופולרי בשם טריברדייב veidrevirat(( הוא כתב מוזיקה ל - 130 סרטים, מוזיקה מצויינת. אחד מהסרטים ראשונים עם עם מוזיקה שלו "בן אדם (ילד) הולך לכבוד (אחרי) השמש". ראיתי אותו שהיתי תלמידה בית ספר או סטודנטית (עכשיו אני בת 64). דרך אגב במאי הסרט - שם "קאליק" - גר בירושלים. אחד ממרואינים בסרט ציטט את טריברדייב. הוא אמר : " שום קושי בחיים, שום אובדן בחיים לא משתלבים עם פסימיות".
- כותבת לך את זה מפני שזה נראה לי בקול אחד עם קול שלך - עם שירים על רז - אח התאום שלך.
כך זה קרה בו זמנית: רצון שלי לכתוב לך ואפשרות לשמוע על מלחין המיוחד הזה. גם אמרו עליו : " מלחינים יש הרבה - טריברדייב יש רק אחד " . תודה רבה לך גיא! שלום, וסליחה, כנראה יש שגיאות
חנה מיצנגנדלר.
משפחת מינץ היקרה...
אני בטוחה שאיני הראשונה שאמרה לכם כמה מדהים התקליטורז, ואני בטוחה שאתם יודעים זאת גם בלי שיגידו לכם אבל בכל זאת:
תודה. תודה על דיסק מדהים שגרם לי לחשוב עוד קצת על הדעות ועל הדברים שאני חושבת, ושגרם לי להעריך עוד יותר אהבה בין אחים ואהבה בכלל. הדיסק שלכם, למרות שהוא נורא אישי, הוא גם מדבר לכולנו. מה הכוונה שלי? אני, עד כה, למזלי, לא יצא לי לחוות באמת מהו מוות ואבל ושכול. אין מישהו שהיה ממש קרוב אליי ומת ככה שאני יכולה להרגיש בחסרונו בתדירות גבוהה, ועוד יותר לא יצא לי לחוות מוות של חייל או של אדם שנהרג בפיגוע. למרות כל המצב היום, כל ההרוגים, זה כאילו רחוק ממני. למרות שהכל קורה שני מטר ממני עוד לא חוויתי את זה ואני לא באמת מזדהה עם הכל. זה כמו שעד שאתה לא מכיר מישהו שהתמכר לסמים אתה חושב שלך זה לא יקרה, או עד שמישהו קרוב לך לא נפגע בתאונת דרכים אתה לא מבין את חומרת המצב. כך זה אצלי לגבי מוות בכלליות ושכול בפרט - הנושא, למרות הכל, לא באמת קרוב לי. זה נורא עצוב לי לשמוע על חיילים שנהרגו או על אנשים שנרצחו בפיגוע אבל אני לא מרגישה זאת באמת. זה כמו שאני לא באמת מפחדת בקניון בגלל שבאזור שלנו (שדה בוקר) ההרגשה היא שאף מחבל לא יבוא הנה בגלל שעוד לא קרה פה כלום.
הדיסק שלכם, התקליטורז, גרם לי יותר להבין את כל העצב הזה - את תחושת האובדן הנוראית. הדיסק שלכם גרם לי יותר להרגיש קשורה למה שקורה פה אצלנו, להיות יותר מחוברת ופשוט הפך אותי ליותר מודעת. מודעת לסוף ולנחרצות של המוות ומודעת לכך שיש אנשים ומשפחות שלמות מאחורי כל הרוג, מאחורי כל יום זיכרון הזה למרות כל הסרטים, מה שכתוב בעיתונים והשירים(. הוא פשוט גרם לי פחות לחשוב על עצמי ויותר עלינו, על המשפחה שלי, החברים, הארץ, העולם.
אחרי ששמעתי את הדיסק שלכם בפעם השניה, כשנסתיים הדיסק העברתי לגלגלצ ואני זוכרת שהשיר שהשמיעו שם )זה היה אמצע הלילה( היה "הכי יפה בעולם" של מאור כהן. המעבר החד הזה בין הדיסק המרגש שלכם לשיר כ"כ חסר משמעות היה כ"כ חד וצורם וגרם לי לחשוב עוד ועוד על שירים. על שירים שנכתבים בארץ והשירים שאני משמיעה ברדיו ("אשל הנשיא"). למה אנשים כותבים שירים ונלחמים כ"כ על ההצלחה שלהם? כסף אפשר לעשות בדרכים הרבה יותר קלות ותהילה גם ניתן להשיג בדרכים אחרות. אז למה שירים בכלל נכתבים וכותביהם מתעקשים להשמיע אותם? מה המניע והאם הוא נכון? רוב השירים הם כאלה שטחיים עם מילים מטופשות וחסרות משמעות, האם כותביהם באמת הרגישו את מה שכתבו? אם לא, אז למה בכלל אנחנו צריכים לשמוע אותם? הדיסק של רז הוא לא כזה. מרגישים באמת שכולו נכתב ומושר מאהבה ומכאב, באמת מתוך הלה ומרצון שהרגשות יצאו לאויר העולם. זה מה שכ"כ יפה ומיוחד בו.
אני באמת חושבת שאתם אנשים מיוחדים והכי הרבה - אנשים טובים. פשוט טובים על שיצרתם את כל אלה.
תודה!!! ניצן.
למשפחת מינץ, טוב, התקליטורז לא דומה לאף דיסק אחר שנשמע לפניו, כל המילים שחשבתי או תכננתי לכתוב כאן על הדף לא יוכלו לתאר את החוויה הרגשית-עילאית שעוברת הנפש אחרי שנפתחים לתקליטורז. כל מילה ומילה נגעה בי והתחברה אליי. מה שבעצם רציתי לבטא כאן זה את התודה שלי. לרז הגדול שגרם לכם ליצור את התקליט היפיפה הזה, שהופך: את הכאב ההורס - למוסיף ובונה את האבדון - לשליחות והמשך ואת הסוף - ל"חיים חדשים" ותקווה אז תודה, רחל.
לכבוד משפחת מינץ, קיבלתי את התקליטורז, ובהחלט מרגש היה לשמוע את השירים (המילים גדולות ועצומות, יישר כח!). כמובן קראתי את הפתיחה לפני השמיעה, כפי שביקשתם, ואתם צודקים: זה תורם מאוד למשמעות הגדולה במילים, כמעט מכירים את רז ועל מערכת היחסים שלכם ושל חבריו, רעיון יפה להנציח בצורה כזו, בתקליטורז.
רק בשורות טובות!
כהן אורה
עמנואל
רז ההודעה היא אלייך אפילו שאני יודעת שאתה לא תיראה אותה אבל
רציתי להגיד לך שאני מתגעגעת אלייך נורא ותמיד יואהב אותך
אני עדיין לא מאמינה שיותר לא תהייה איתנו ויש לי ממך שתי
זכרונות
אחד התמונה שלך החדר והשנייה בקלטת בבת מצווה שלי אתה מופיע
שם אז מכול הלב
אותך לנצח אוהב ומתגעגעת
ויואב אורית עומרי וכל המשפחה ד"ש לכם!!!
לכב' משפחת מינץ היקרה!
ברצוני להביע מס' מילות תנחומים על נפילתו של בן משפחתכם, היקר. שלא תדעו עוד צער!! קשה לבטא מילות תנחומים שהרי אין אנו יודעים ומכירים את נפש האדם ותגובותיה בהקרה לה אסון נורא כ"כ. אך נפלא לראות ולשמוע שיש לכם הכוח להוציא מפעל הנצחה מיוחד ואדיר לכבודו של בנכם ואחיכם. מפעל היכול להגיע לכל בית בישראל, הנה בביתי ילדי מאזינים לדיסק הנפלא ומשתפים גם את חבריהם. שתזכו להשמיע הרבה מוזיקה אך רק בזמן שמחה!!
רותי.
הצער והכאב מכים שנית, כשחושבים שמתרגלים לחיות עם הגרוע מכל מסתבר שיש גרוע יותר. קראתי הבוקר את המכתב של יואב לרז וכפי שאומר השיר: 'הגוף שלי צמרמורת'. אם לא מספיק הכאב הנורא אז מעצימים אותו עוד יותר. ורק לחשוב, שכך נוהגים צה"ל ומדינת ישראל בבנים שנתנו את חייהם למען, בעצם למען מה? אפילו לי נגמרו התשובות. רק רציתי שתדעו שאני חושבת עליכם ואפילו לא אומר שכואבת את כאבכם, כי זה הכאב שלכם. אוהבת את כולכם אירית שלף 30.1.72
למשפחת מינץ היקרה רוב שלומות!
בלב רוטט מבקש אני להביע את תודתי העמוקה על הזכות שניתנה לי לקרוא את המילים ולהאזין לשירים שנכתבו להנצחתו של בנכם/אחיכם - רז.
בכוחותי הדלים ניסיתי למצוא מילים או משפטים שיתארו את רז כפי שהוא מצטייר ממילות השירים ומלחניהם ומה שהעלתי בחכתי היה נסיון (אמנם דל ומועט) למצוא את דרך התמודדותכם ואת תאורו מתוך מילות התנ"ך.
בספר ויקרא, פרק א', פסוק ב', נאמר: " א-ד-ם כ-י י-ק-ר-י-ב מכם קרבן לה'... " ולפי רש"י במקום ניתנת לכתוב משמעות עמוקה מאוד: מכם = מכם ממש, לא רק משלכם, אלא כאילו אתם מקריבים בשר מבשרכם.
לאופן התמודדותכם עם השכול, דרך שהיא כולה התגברות תוך העמקת האמונה ניתו למצוא סימוכין בדברי דוד המלך- בס' תהילים, פרק י"ח, פסוק ל"ג: " ה-א-ל ה-מ-א-ז-ר-נ-י ח-י-ל ויתן תמים דרכי "...
לאחר ששומעים על רז וחושבים כי מכירים אותו ואת מכלול תכונותיו החיוביות מעט יותר, ניתן לשייך את מה שנאמר על דוד המלך בספר שמואל א', פרק כ"ט, פסוק ג': " ולא מצאתי בו מאומה מ-י-ו-ם נ-פ-ל-ו ע-ד ה-י-ו-ם הזה ". ולגבי רז ניתן אף להפוך את הסדר ולומר כי ' לא מצאתי בו מאומה מיום היוולדו עד יום נפלו '.
לאור האמור לעיל ועם כל הקושי, חובה עליכם להתגבר ולהמשיך את דרכו של רז ע"פ הנאמר בספר ירמיהו, פרק ל"א, פסוק ט"ו:
" כה אמר ה' מנעי קולך מ-ב-כ-י ו-ע-י-נ-י-ך מ-ד-מ-ע-ה כי יש שכר לפעולתך... ".
(כל הכתובים המסומנים בקו, עולים בגימטריה לסך 397 , כמניין "רז מינץ").
ברגשי הערכה והוקרה עמוקים,
יואל ברוך - רבנות פיקוד הצפון.
רז:
זה מוזר לרשום לבן אדם שלא מכירים, ועוד שנהרג, אבל אני חושבת שאני חייבת להגיד לך כמה מילים:
נפלת על קדושת ארץ ישראל, על האדמה הזו שהיא קדושה מכל. לימדת אותי בזה על מסירות, מסירות נפש אמיתית. אף אחד לא חייב אותך הרי ללכת להילחם, אף אחד לא חייב אותך לעשות את זה בצורה הטובה ביותר, ועשית את זה למרות כל הספיקות - שמא יקרה משהו.אני בטוחה שלא חשבת על הספיקות, פשוט כי היו לך אידיאלים, הלכת לםיהם, האמנת בהם ממש, אמונה אמיתית כזאת, לא סתם כזו שמתחלפת כל כמה זמן - ומסרת את נפשך בשביל האמונה - ואת זה ראיתי אצלך: הפצת אור ברחבי העולם, אפילו שלא ראית את זה, עשית משהו.הלוואי ואוכל גם אני באמת להאמין ולעמוד מאחורי האמונה, לא להישבר בעד שום הון או מחיר שבעולם, מה שנאמר : "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", אני יודעת שלא שמרת תורה וזה בדיוק היופי שבך: שהיגעת להכרה הזו שארץ ישראל שלנו לא רק בגלל שהקב"ה אמר - אלא באמת הרגשת את זה, ובכלל נראה לי שהיית בן אדם מדהים וחבל שלא יצא לי להכיר אותך וללמוד ממך הרבה, אך בכל זאת השפעת עלי וכן אומר לך : ת-ו-ד-ה ר-ב-ה!
(אני חושבת עליך)
חיים טובים
מור, נתניה
להורי סמ"ר רז מינץ, משפחת מינץ היקרים!
שלום רב! שמי לירז, נערה בת 15 מהמרכז, ואני חולה במחלת האדישות. המחלה לא מדבקת, כי מלכתחילה כ"א נושאה בנפשו, אבל אצל הרבה אנשים המחלה מתפרצת ואני אחת מני רבים. גיליתי זאת כאשר צפיתי בחדשות - היה פיגוע, היו הרוגים ופצועים ולי לא היה איכפת. גיליתי זאת שכאשר צפיתי בסרט מתח טוב ופתאום יש מבזק חדשות ואני התעצבנתי שלא אדע את הסוף של הסרט... יום אחד באיזשהוא שלב בחיי- גיליתי שהמחלה הפריעה לי, התחלתי להרגיש מזועזעת - ואמרו לי שרק כך אפשר להרפא ממנה. החלטתי לקחת את עצמי בידיים - וחשבתי לעצמי: "רגע אנחנו חיים באותה מדינה, כולנו אחים יהודים, ולי לא איכפת כשאח שלי נופל בקרב?!"
כששמעתי את התקליטורז, וכשקראתי את המילים, הרגשתי שאני בתהליך ריפוי מהמחלה הנוראה הזו. התחלתי ל-ה-ר-ג-י-ש שאיכפת לי מהמשפחות השכולות, מהגיבורים שהלכו, ולקחו איתם משפחות שלמות שחיות בעבר.
אז רציתי להגיד לכם שתתחזקו ותתאמצו לצאת מן השכול.(בתור ניצולת מחלת האדישות אני יודעת שזה קשה) (ורק שתדעו שכשיבוא המשיח תהיה תחיית המתים - ורז- יהיה ביניהם.
לירז,
ק.אונו.