top of page

הרהורז כשהלב צר מלהכיל

די!

מספיק זמן אתה

חלל!

הגיע הזמן שתחזור!

כבר אין לי כוח

להיות אם שכולה.


מה זו החופשה הגדולה שלקחת

מאיתנו?

אתה לא רואה כמה  אתה

חסר?


באמצע ארוחת הבוקר

התחילו פתאום לרדת

דמעות.

זה נראה לך הגיוני?

ככה אמור להיראות בוקר יום שישי?

עם דמעות?


לא נמאס לך להסתכל על כולנו

מבחוץ?

לא מתחשק לך לשחק קצת

עם האחיינים המתוקים שלך

שלא חווים אותך?

ומה עם קצת חמלה על אימא

שכל כך מתגעגעת

ורוצה איזה חיבוק?

לא הגיע הזמן

שתפסיק להיות מת?"


די!

22.5 שנים זה ה מ ו ן  זמן!

תחזור כבר

"תביא חיבוק".

פוסטים אחרונים

הצג הכול

הרהורז של ערב יום הולדת

173 ימים ולמי יחגגו יום הולדת? לֹא הֵבַנְתִּי נָכוֹן אֶת הַסִּימָנִים. זֶה לֹא בִּרְכַת "חַג שָמֵחַ" שֶעוֹרְרָה אֶת כַּעֲסִי, זֶה לֹא הַחַג שֶׁחָרַךְ אֶת בִּשְׂרֵי וְהִסְעִיר אֶת נֶפְשִי זֶה הַתַּאֲרִ

22 שנים

י"ז במרחשוון תשפ"ד 1.11.23 ילד רז שלי, 22 שנים אני צועדת יד ביד עם דמותך, כמציגה אותך לרואים ומכריזה במילה הכתובה: "תכירו, זה הילד שלי!" שומרת עליך חזק בעולמי כי לא יכולתי לשמור עליך אז, לפני 22 שנים.

כמה הוא חסר

צִלְצַלְתָּ וּבִקַּשְתָּ מַשֶּהוּ עַל הַשְּׁכוֹל שֶׁבִּי. כִּוַּונְתָּ: "כַּמָּה הוּא חָסֵר עִם כָּל יוֹם שֶׁעוֹבֵר?" ולא אמרת: "רז" ולא אמרת: "הילד שלך" ואני לא אמרתי: "הוא לא הוא. הוא רז, רז שלי!" ו

Comentarios


bottom of page