אני סג"מ אורן עמר מקרית שמונה, הייתי חייל של רז ורצוני לכתוב דבריו עליו:
דרכו וחינוכו של רז, אותה הנחיל לחייליו היתה כה חזקה, וזאת בתקופה הקצרה יחסית שבה היכרנוהו כמפקד, במהלך המסלול. השפעה זו העניקה לרז דימוי של סופה/סערה, מהסיבה הפשוטה שרק סופה/סערה משאירה חותם כה חזק בתקופה קצרה יחסית.
משיחות שערכתי איתו הבנתי תפיסה נורא חזקה לאהבת הארץ, האמונה במה שהוא מבצע והשאיפות הגדולות שלו בצד יכולות מדהימות.
יש משפט שאומר: "היכולת מצמיחה לאדם כנפיים, השאיפה מלמדת אותנו לעוף" (ס. פז). הציטוט הזה מאפיין היטב את רז – מפקד מדהים בכל מצב שמשאיר חותם, כשלעצם שהותו לידך יש השפעה שמעלה זכרונות:
א.
במהלך המסלול שירתנו בקו שילה סמוך לכפר סינג'יל. תוך כדי סיור רכוב עם רז קיבלנו דיווח על התפרעויות מהכפר. רז הקפיץ אותנו (נהג, אני ועוד לוחם) במהלך הפסקה ומיהרנו לשם, כשעם כניסתנו לכפר החלו ליידות עלינו אבנים ובקבוקי זכוכית. רז ואני פרקנו מהרכב והחלנו במרדף בעוד הנהג והחייל מאבטחים ת'ג'יפ (סופה...). לאחר מספר דקות מרדף בסמטאות הצרות המאפיינות את הכפרים הערביים, צעקתי לרז שצריך לחזור מהר ללוחם השני ולנהג מחשש שהשקט המאיים בסמטאות מבטיח דברים לא נעימים... רז החל בריצה שלא האמנתי שהיא כזו מהירה. הבטתי בו: שפתיו נהיו לבנות – והוא צעק לנו לעלות לסופה, כשתוך כדי יידוי האבנים והבקבוקים, רז דיווח בקשר בצורה ברורה ורהוטה שהראתה כמה הוא חזק, קר רוח ושקול בכל מילה שאמר. זה העניק תחושת ביטחון להיות לידו כי כשחווים אירועים כאלו ופתאום מישהו לידך משרה אווירה של קור רוח – זה נורא מחזק את היתר שלידו.
דוגמא אישית מופגנת בעיקר בהמצבי אמת – כך גם סגולותיו של אדם ומפקד, ואישיותו של רז היא כה חזקה כך שהשפיעה על הסביבה ללא צורך בשיחות וכו'.
ב.
במהלך המסלול היינו באימון גדודי ותיפקדתי כקשר בכיתה אחרת והבטתי מהצד על הצורה שרז השקיע בכל הקשור לתדריכים, נהלים, מקצועיות ובטיחות. דבר זה יצר מצד הלוחמים רצון להשקיע יותר מעצמם. היום כמפקד וקצין אני מבין את המנהיגות אותה הפגין ואת אישיותו כבן אדם ומפקד; לאחר התרגיל רז הרים את אחד החיילים כפצוע כדי להראות מה זאת דוגמא אישית, ויצר את האמון של 'אחרי' בקרב החיילים.
ג.
עוד אירוע היה בקו שילה – שם היתה עמדת תצפית שקודם לכן היתה מעין מאחז, והיינו 'סוחבים' מים במעלה ההר, כך שהיו וויכוחים מי יעלה ומי יביא את המיכלים בכל פעם. אם מפקדים אחרים היו נדרשים להחלטות מי יילך, רז היה מביט בנו, ולבד היינו יודעים שצריך לבצע. אני מדבר מנסיון אישי – מבטו בלבד הספיק לי להבין שהוא מוֹרה לי, ומעולם לא ראינו זאת כ"סתם פקודה", אלא פשו סמכנו עליו שהכל מתבצע בצורה הכי אמינה ושוויונית והאווירה היתה טובה תמיד.
ד.
דוגמא נוספת: במהלך אחד החגים היה דרוש מתנדב להישאר בבסיס ("קו בית משפט"), ועקב בעיות אישיות של מספר חיילים – המ"מ הודיע על הצורך להשאיר חייל והמתין לתשובה. אז רז כינס אותנו לשיחה, ודיבר איתנו על אחווה ורֵעות, וההפנמה כשלוחמים במשפחה ("משפחה לוחמת") אנו צריכים לגלות הבנה והתחשבות אחד לשני, ולאחר שסיים הביט בנו, ואז בי במבט נורא קצר, כך שאיני בטוח שהתמקד בי, אבל עצם השיחה ועוצמתו של רז, יצרה אצלי הרגשה של רצון להתנדב, ולאחר שעשיתי זאת – חיוכו אלי רמז שהוא כיוון לתוצאה זו – ובזכות השקעתו הרבה בחיילים, התמורה אכן הגיעה והוא קיבל את מירב הכבוד כי הוא באמת מפקד מעולה.
יש לי תחושה קשה של החמצה – כי מה שרשמתי זה באמת חלק זעיר ממה שהוא באמת. זו תחושה בעייתית כי לא ניתן למלא במילים אישיות את שעשה למען סביבתו (בטח גם לפני הצבא). אני רוצה לחזק את כל מכריו/חבריו/חייליו ומפקדיו ובמיוחד את תמיכתי ואהבתי למשפחת מינץ. יש לי הזכות להכיר את את רז – מפקד, חבר, אח.
קשה לכתוב את המילים האלו, אך חובה להנחיל זאת לדורות הבאים, ובמידה ויישמו זאת כבני אדם/מפקדים – זה יחזק את האמונה – שזה באמת שווה כל רגע של קושי. האמונה בלשמר משהו כה חזק של בן-אדם יוצא דופן.
היו חזקים, אפילו יותר ממה שניתן – "עם ישראל חי!"