כמה הוא חסר

צִלְצַלְתָּ וּבִקַּשְתָּ מַשֶּהוּ

עַל הַשְּׁכוֹל שֶׁבִּי.

כִּוַּונְתָּ: "כַּמָּה הוּא חָסֵר

עִם כָּל יוֹם שֶׁעוֹבֵר?"

ולא אמרת: "רז"

ולא אמרת: "הילד שלך"

ואני לא אמרתי:

"הוא לא הוא.

הוא רז, רז שלי!"

וּמִהַרְתִּי לְהַסְבִּיר:

אֵין לִי כָּל יוֹם יוֹם זִכָּרוֹן.

אֲנִי כָּל כָּך עֲסוּקָה

שֶׁאֵין לִי זְמָן לַחֲשוֹב עָלָיו

וְהוּא מַמָּש מוֹדֶה לִי

שֶׁאֲנִי מְשַׁחְרֶרֶת אוֹתוֹ,

וְאַתָּה אָמַרְתָּ: "זֶה מַה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לָדַעַת",

וְהִמְשַׁכְתִּי לְהַסְבִּיר:

אַתָּה מֵבִין, הוּא נִמְצָא בִּי

בְּלִי שֶׁאַרְגִּישׁ,

הוּא פָּשוּט חֵלֶק מִתּוֹכִי

כְּמוֹ הַנְּשִׁימָה שֶׁלִּי,

אֲנִי לֹא שָׂמָה לֵב אֵלֶיהָ,

הִיא - אֲנִי

גַּם הוּא  - 

קַיָּים בִּי כָּל הַזְּמָן.

אֲנִי חַיָּה אִיתּוֹ,

לֹא נוֹגַעַת בּוֹ

וְהוּא נוֹגֵעַ בִּי

כָּל הַזְּמָן.

וְהִמְשַכְתִּי וְהִסְבַּרְתִּי:

הוּא אִיתִּי בְּלִי שֶׁאֵדַּע, הוּא חַלֶק שֶׁל הַאֲנִי שִׁלִּי,

הוּא הַיַּהֲלוֹם שֶׁהוֹלֵך אִיתִּי.

דִּבַּרְתִּי אִיתְּךָ וְהִרְגַּשְׁתִּי

אֵיך כֻּלִּי מְלֵאָה דְּמָעוֹת

וְלָקַחְתִּי נְשִׁימָה עֲמֻקָּה

לַחְתוֹךְ אֶת הַכְּאֵב

שֶׁחָרַך אֶת לִבִּי.

לפני יום הזיכרון תשפ"א 23.3.21