רז,
שוב יום זיכרון ושוב אנחנו החברים, המשפחה, הקרובים וכל מי שזכה להכיר אותך, ניצבים ליד קברך ונזכרים, איך היה רז לפני שנפל, אם בילדות, בנערות, בלימודים ובצבא.
אני זכיתי להכיר את אותו רז שהיה מתנדב ראשון לכל דבר, את רז שעשה שבת ורצה לעשות שבת נוספת, כי כולם היו עם מספיק סיבות שלא לעשות, ומתוך מחלקה אחת אתה היית היחיד שלא התנגד לעשות שבת נוספת.
אני זוכר את אותו יום שישי שנפלת, דיברנו לפני, אפילו התחבקנו ונזכרנו איך היה במסלול, וכמה שעות אחרי = התבשרתי על מותך.
זוכר את אחת השיחות שניהלת אתי יום אחד בשמירה בבסיס על אמי שנפטרה חודש לפני הגיוס שלנו, ואיך זה ללכת לקרבי למרות הכל. אז שאלתי אותך למה אתה בקרבי וענית לי: "מה יש לי לעשות?"
"להיות ג'ובניק, כל יום בבית?" ענית לשאלה.
רז, כמו שנפגשנו באותו יום ודיברנו אני לא אשכח מה שאמרתי לך: "שמור על עצמך וניפגש אחר כך", אני פה בפלוגה, ולצערי, המפגש היה אחרת ממה שתיארתי לעצמי.
עכשיו אנחנו קצת מבוגרים, חלקנו לומדים, חלקנו נשואים וחובקים ילד, ואתה נשארת אותו ילד שחיבקתי ונפרדתי לשלום באותו יום שישי.
רז, אני חוזר ואומר לך ולבני משפחתך: זכרך לא ימוש מלבנו לעד אני עומד ומחבק ומצדיע לך.
ומודה לך על ההזדמנות להכיר אדם נהדר ונפלא אדם שכולו טוב לב.
אוהב וזוכר
רועי צרפתי
"דוכיפת", מרץ 00.