ספר הזכרונות

באמצע חיי יותר או פחות נעצר העולם, רעדו הטפחות קרסה הבמה עליה חייתי, ובניתי במה חדשה, שונה, ונתתי לך בה מקום של כבוד, נוכחות מיטיבה גם אם...

לפני ואחרי..... לא זוכרת מה היה לפנֵי זוכרת רק אחרֵי. לפני – הייתי אם לארבעה ילדים. אחרי – אני אימא לשלושה ועוד אחד. לפני – הייתי אימא...

ה"בסדר" הוא דייר זמני ביומי, מתחלף כמו שעות: שעה "בסדר", שעה "בסדר וחצי", עכשיו: רבע לבסדר, שעה לא כל כך בסדר, רבע לבסדר, בסדר, ושוב לא...

ילד רז שלי, נעה בין רצון עז להיות איתך בנוכחות מאירה, להרגיש "יש" רז, לבין מחשבה וידיעה שכשאני כאן אני מאד עם "רז איננו". רגע, אבל אתה...

ילד רז שלי, עשור חלף מאז נפילתך, והשנה אני ממלאת את חובתי אליך כאם – לתת לך נוכחות נראית ולהביא אותך ואת מי שאתה לקהלים רבים. אתה שם לב,...

אילו היית מתחתן, היו מכינים לך מצגת עם תמונות ילדות ונערוּת, והחברים היו מברכים וכולם היו חושבים שמתחתנים רק פעם בחיים אז בסדר שעושים כזו...

מספר ימים אחרי יום הזיכרון באה אל בנה כמו שהיא עושה כל שבוע. באה לנקות, לזרוק את הפרחים הנבולים. לעשות סדר. ישבה לידו, סיכמה לה ולו את...

באים להכיר את רזי הארץ: פינה ועוד פינה, הר, שביל, צמח, גבעה. לומדים להכיר את הרז שלי: חיה איתך בנוכחות אחרת בעולמי, אתה מרחף בינינו...

"ארץ טובה שהדבש בעורקיה אך דם בנחליה כמים נוזל. ארץ אשר הרריה נחושת אבל עצביה ברזל." (ירון לונדון) ערב טוב משפחות שכולות יקרות לי...

תשע שנים בלי רז הקרקע מוכנה מדושנת כהלכה בדמעותיך, אַתְּ פתוחה לחבק בחיקך את כל עוצמתו של הכאב. מכינה עצמך כמו בהריון לקראת יום הולדתו,...