מעת לעת, כבר זמן די ארוך, כל אימת שאני קורא את הפוסטים הכל-כך מיוחדים ויחודיים של אורה ושל יואב, חולפות בי מחשבות, או יותר נכון שיחות שלי עם רז.
ולא, לא הכרתי אותו באופן אישי.
למיטב זכרוני, את אורה פגשתי לראשונה כארבע או חמש שנים לאחר נפילתו, בכנס של מערך הנפגעים, ואני אז קצין נפגעים בחיל האוויר.
האישה המיוחדת והלא שגרתית הזאת, עם תובנות העומק ועם השיער הארוך (אז) והצבעוני סקרנה אותי והפכנו לחברי פייסבוק.
באזכרות בהן נכחתי כאן לאורך השנים, הקשבתי והתחברתי לדברים שנאמרו, על עלם החמודות שהיה ואיננו וישנו.
כך, לאט לאט, קיבלה בראשי ובדמיוני דמותו של רז - עומק, צליל, ואופי.
ואני מדמיין אותך רז, עבר והווה בערבוביה - לו אני מפקדך.
השעה שעת ערב, סיימתי דיון ועיניי קולטות אותך חולף בסמוך.
"מינץ, בוא בוא רגע," אני מנופף לעברך.
אתה מסובב ת'ראש, נותן חיוך קטן, וכמה דקות אחר כך אנחנו כבר יושבים עם קפה שחור טעים שהכנתי לשנינו.
"מה חדש מינץ, מה אתה מספר?"
"הכל בסדר," אתה עונה כהרגלך.
"יש'ך את זה ביותר מפורט?" הייתי מתעקש.
ואז, אחרי 'ריכוך' קל היית לבטח משתף אותי בעניין שאיפותיך בגדוד, קצת על הבית, ויתכן והיית מעלה איזה רעיון מבריק שטרם חשבנו עליו...
"יאללה חמוד, גש להתקלח ולישון, מחר יש לנו הרבה אקשן."
יום אחד, קלטתי אותך שר לעצמך איזה שיר ישראלי תוך כדי שניקית את הנשק, זה היה רגע כזה חמוד ממש.
ניגשתי אליך, החלפנו כמה מילים ואז עלה בי רעיון!
"תקשיב מינץ, סיפרת לי שהיית פעם באיזו מגמת עיתונאות או משהו כזה, נכון?!
אני מבקש שתכין מאמר מור"ק איכותי על 'דוכיפת' החל מ-1966, ותראה גם אם אתה מוצא איזה שיר או שניים שיכולים להתאים לנו. זה לקראת הערב גדוד בקרוב."
עינייך ברקו למרות העייפות.
"אוקיי, מטפל. למתי זה המפקד?" שאלת.
"קח שבוע."
ואני יודע שהיית מוצא שירים ומביא את המאמר מדוגם תוך יום יומיים.
אני זוכר גם, איך יום אחד נכנסת למשרד שלי וקלטת איזה באג במחשב וככה בנון שאלנט הצעת לסדר את זה.
הריכוז הזה שלך במסך באותן דקות היה מוחלט, כל כולך היית שם, איזה אלוף אתה.
אה כן, והיה את אותו ערב גיבוש אז על הגבעה, זוכר?
סחתין עליך, על השנינות והציניות, כל-כך הצחקת אותנו.
ורגע אחר כך כשהתקפלנו משם, איך דרבנת את כולם בניקיונות.
יום חמישי אחד, אתה והחברים הייתם בדרך לשער לצאת הביתה לסופ"ש.
התיקים הגדולים והגדושים לעייפה עליכם, הנשקים וגם החיוכים.
"שבת שלום, תהנו ותשמרו על עצמכם." קראתי לעברכם.
ואתה הפנית את הראש, הנהנת, חייכת את חיוכך המיוחד וצעקת: "שבת שלום המפקד, אל תדאג, הכל בסדר."
וואלה מינץ תקשיב, הבאת פה חתיכת טלטלה ובלגנת את פאזל החיים למשפחתך ולחברים.
ואם אתה מביט שם מלמעלה, אתה בטח רואה עד כמה כולם אוהבים אותך ומתגעגעים אליך.
"די מינץ, זה לא הזמן לציניות עכשיו."
סא"ל מיל. הדר גדול
댓글