top of page
ספר הזכרונות
הוריו של רז, משפחה וחברים, כותבים עליו ולזכרו
ספר הזכרונות
רז מינץ - 25 שנים
רז, אנחנו מציינים היום 25 שנים מאז שנפרדת מהעולם הזה. רבע מאה. ואני חושב לעצמי כמה מוזר ומיוחד הוא הקשר שנוצר ביני לבינך לאורך השנים. לא הכרתי אותך. לא ישבתי איתך לשיחה, לא שמעתי את קולך, לא ראיתי את החיוך שלך ולא הייתי עד לרגעים הקטנים שמהם מורכבת היכרות בין בני אדם. ובכל זאת, נדמה לי שאני מכיר אותך קצת. אתה נמצא אצלי בכתבים של הוריך, במילים שלהם, בזיכרונות של חבריך ובכל שנאמר כאן, שנה אחר שנה. בכל אזכרה מתווסף עוד משהו לפאזל. עוד סיפור, עוד תכונה, עוד חיוך, עוד זווית שלא הכ
25 שנים איתך אבל אחרת
אזכרז 25 - י"ט בחשוון תשפ"ז - 30.10.26 ביום שלישי האחרון נוכחתי שגברים בוכים גם ביום בעיקר מהתרגשות. באופן נדיר תאריך הבחירות התמזג עם יום הולדתי שלפני 25 שנה קיבל משמעות שונה, אתך אבל אחרת. זה היה סופ"ש שיצאת הביתה שלא כנהוג, שבת שניה רצוף ואמא רמזה לי: "תעשה משהו עם הילדים רז יצא שבת שניה רצוף בשבילך". לקחתי את הילדים למסעדה בעכו. אתה הפתעת אותי בעוגה עם נרות. היתה אחלה מסיבה. בדיעבד זו היתה "הסעודה האחרונה" וגם "מסיבת פרידה". אותה שבת, יום ההולדת שלי היתה הפעם האחרונה
נועם גל - חבורז
אני נועם ואני מהחבורז ברוח ימינו אנו, הטקסט הבא נכתב ללא AI יואב היקר, אני יודע שרצית לחדש עם דברים מצחיקים , מעין דאחקות בין החבר'ה אורה היקרה, אני יודע שאת תמיד שמחה לשמוע עוד סיפור ולו הקטן ביותר או אנקדוטה חדשה ולאסוף אלייך עוד פיסת רז שלא הכרת. משניכם אבקש סליחה שלא אעמוד בציפיות אלה אנא הגבר עוצמת אותותיך כאן אני לא שומע, לא יודע האם שוב תקעת פרח ברזל בדש האנטנה? אתה עדין כל כך למה אתה כה רכרוכי? למה אתה תמיד אזרחי? האם אני נשמע היטב? עבור, עבור, גם אתה נשמע קטוע.. אתה
רז 24 שנים.
״אני גיטרה הרוח מנגן עלי בחילופי עונות אני גיטרה מישהו פורט עלי בחילופי המנגינות כשמתחשק לי לפלרטט אני פוצח בדואט גם אם זה טריו או קורטט זה לא מפריע על משבצות אדום לבן אשכול בשל על השולחן ואגסים דמויי סזאן וגם סנגריה.״ הגיטרה פה רז היא הגיטרה שלך, 24 שנים שוכבת במחסן. החלטתי להחיות אותה יחד עם טלי האהובה מדריכתי מזה 20 שנה בראש הנקרה. לפני שבועיים הוזמנתי על ידי בארי שמיר ביחד עם אבא ביום שישי לערב שירי אריק איינשטיין בבית האבות שבו אני עובדת מזה שנתיים. כמה היה חשוב לי לספר
24 שנים עם רז אבל אחרת
ילד שלי, מחפשת את המילים הנכונות לאזכרז. מה אומרים באזכרה? מה מספרים אחרי 24 שנים? לא ממש תופסת את מהות הזמן בתוך השכול זה כל הזמן אותו דבר: אין.אין. אין. אין לי אותך! אבל בכל זאת אני יושבת ומדברת איתך. 24 שנים אתה נח לך כאן באדמה ואני עובדת קשה בלהיות אם שכולה. טוב , נכון שבאחת השיחות שלנו אמרת לי שאתה עובד קשה למעלה עם הנשמות החדשות שהגיעו בהמונים וצריך ללוות אותן, אבל בינינו, אין לי כל הוכחה לכך. הדבר היחיד שאני יודעת שאתה לא עובד בעולמנו: לא מפגין למען החזרת החללים החטופי
אזכרז 24 - טז' מרחשוון תשפ"ו - 7.11.25
פשששששששש. ככה היית מגיב רז אם היית יכול להציץ לראות מה קורה. הרי מאז שעזבת הרבה השתנה כאן. השכול שונה אצל המשפחות השכולות אבל יש לו יתרון אחד. הוא נותן רישיון לדימיון על כל מה שאין, לפחות פעם בשנה. 24 שנים. עם הזמן, השכול יותר מגוון בפרטים קטנים. למשל איך היה נראה השיער שלך היום, כמו חלק מהחבורזים אייל? או ליאור? מה היית לומד? במה היית עובד? האם היית בעל משפחה, אשה? ילדים? היית גר בקריות שנוכל להיפגש בקלות? או במרכז כמו רבים. איזה רכב היה לך? כמה היית משתתף במאבק למען החטופי
מחברת ריקה מלאה
חלק משמעותי מהזיכרונות שלי מרז, השם יקום דמו, זכרונו לברכה, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, זה איך היינו מעתיקים שיעורי בית בתיכון — בשנייה האחרונה לפני השיעור. הכול היה מבולגן, חלקי, אבל אם המורה היה מבקש מרז לענות — פתאום היה נכנס בו ניצוץ של השראה. והוא היה מחבר את המילים לרעיון חדש, מבריק, ומרשים. המורה היה יוצא מרוצה, ואנחנו – נדהמים. אף פעם לא התביישתי בזה שהעתקנו שיעורי בית. אבל כשגיליתי שגם פרויד, אבי הפסיכואנליזה, העתיק שיעורי בית – זה כבר הפך למקור גאווה. אז היו


נאום לזכרו של רז - מג״ד דוכיפת
חברים יקרים, משפחת מינץ האהובה. היום אנחנו כאן, כדי לזכור ולכבד את זכרו של סמ”ר רז מינץ ז”ל. לוחם אמיץ, אדם של ערכים ותעוזה, שהקריב את...
אזכרז 23
יז' מרחשוון תשפ"ה - 18.11.24 האמת שלא הכנתי לומר משהו מיוחד. כמו כולנו אני מצוי בתוך מציאות מטורללת ואחרי שרז חזר שלא מרצונו ללחום...
22 שנים
י"ז במרחשוון תשפ"ד 1.11.23 ילד רז שלי, 22 שנים אני צועדת יד ביד עם דמותך, כמציגה אותך לרואים ומכריזה במילה הכתובה: "תכירו, זה הילד שלי!"...
bottom of page