לצייר געגוע

לקחתי את מגש המילים לצייר את הגעגוע שבתוכי. הידקתי היטב את בד חיי, מָתַחְתִּי מִקְּצֵה-לידתך עד יום נפילתך והוספתי למתוח עבור כל הימים המתגעגעים שהגיעו אחר כך. משחתי בשחור ובאפור את החיבוק שאיננו. בהינף מכחול משחתי באדום את ליבי הקרוע, שותת הדם, החוּם ניגן את מגע גופך הנופל ופוגע באדמת פלסטין, ולא הצלחתי לצייר את הגעגוע שנמצא עמוק בגרון ולא נצעק החוצה. איך נראה געגוע? איך מרגיש געגוע? כל כך הרבה פעמים אומרים: מתגעגעים, ואינני יודעת את צבעו וצורתו. האם: "אני מתגעגעת" מחליף למעשה את: "אני רוצה"? כן, אני רוצה לחבק אותך, אני רוצה לשוחח איתך, רוצה לשאול שאלות של ידעתי פעם לשאול, רוצה לברר איתך דברים... אוףףףף אני כל כך רוצה חיבוק ממך. האם זה צבעו של געגוע? חיבוק שלא מתממש?


פוסטים אחרונים

הצג הכול

19 שנים עם רז - אבל אחרת

ילד רז שלי, אפור. כול כך אפור בחוץ ובלב. רעם בי הלילה מאד- עוצְמַת כאב האין. 19 שנים שאתה אינך לי במימד שאני כל כך רוצה! 19 שנים! לא ממש תופסת! מה, כל כך הרבה שנים לא חיבקתי אותך? אם תגיח לרגע ותבוא –

ח"י שנים עם רז – אבל אחרת

ילד רז שלי, ח"י שנים שאני מגדלת ילד מת, והריון הַיָּגוֹן קשה מִנְּשׂוֹא! אז אני שומרת על עצמי. שָׂמָה סֶלַע עַל רֶחֶם הַכְּאֵב, כדי לא להרגיש את עוצמת ה"אין". גומעת את מרחק השנים, מחליקה על הקילומטרים

17 שנים איתך – אבל אחרת

17 שנים אני חיה עם מותך. 17 שנים מגדלת ילד מת, ואתה גדל בתוכי ואין בי מקום להכיל את כל היגון של מותך! עשרה חודשים נשאתי אותך ברחמי, 17 שנים אני נושאת אותך בתוכי ומותך כל כך גדול בי שצר גופי להכיל! אז

אתרז - אתר ההנצחה לסמ"ר רז מינץ ז"ל