top of page

אותות יום הולדתי

שבע שנים

ועדיין לא הצלחתי ללמוד מהו המנגנון

שיצליח לתעתע בגופי

וימחק מתוך עורקיי

את העצב המתגנב ומתחיל לזרום בתוכם

הרבה לפני שראשי נזכר

כי הגיעו הסתיו

ויום הולדתי

המבשר שעוד רגע בפתח יעמוד

י"ז בחשוון


וממשיכה לקוות שכבר נעלמו האותות מהגוף

ובמהלך השנה שוכחת את עצמאותן

ומנסה להימלט

וכואבת מחדש לגלות

את עוצמת עקבותיו של האובדן


ואחר כך יגיעו חודשים שקטים, ושוב אוליך עצמי שולל

להאמין

שחזרתי להיות

כאחת האדם.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

21 שנים עם רז - אבל אחרת

ילד רז שלי, 21 שנים! שנות מותך רבות יותר משנות חייך, חייך איתנו גדולים יותר ממותך! 21 שנים. אין לשנים שום משמעות בכל מה שקשור לתקופה שאתה לא איתנו. 21 שנים. דברים בעולמי משתנים, אני גרה עכשיו מול הים

20 שנים עם רז - אבל אחרת

ילד רז שלי, "מסכנה" הן פלטו בעוברן ליידי על השביל בהביטן אלי, האישה על האבן! "מסכנה"! סיננו. ואני הייתי כל כך עסוקה בחיזוק הכיתוב על האבן, בדאגה ליפות את חלקתך, בלשתף אותך בחיי, מרוכזת בפגישה איתך ובכ

19 שנים עם רז - אבל אחרת

ילד רז שלי, אפור. כול כך אפור בחוץ ובלב. רעם בי הלילה מאד- עוצְמַת כאב האין. 19 שנים שאתה אינך לי במימד שאני כל כך רוצה! 19 שנים! לא ממש תופסת! מה, כל כך הרבה שנים לא חיבקתי אותך? אם תגיח לרגע ותבוא –

bottom of page