יום בו נפלת נולדה אם שלא הכרת -
אם שכולה.
להיות אם שכולה זה לבוא אליך, ילדי, כל שבוע לדאוג לחלקתך הקטנה לקשט, לנקות, ואחר לשבת בשקט ולבכות.
להיות אם שכולה
זה לרעוד בכל גופי
בכל חג ושמחה במשפחה
כי אני מרגישה חזק כל כך
את חסרונך. להיות אם שכולה זה לאסוף כל מילה עליך שמוסיפים ומזכירים חבריך. לחשוב בצורה קדחתנית איך מנציחים אותך, ילד רז, בצורה אחרת, מיוחדת. להיות אם שכולה זה להצטער כל הזמן על מה שאני מפספסת ממך כשאתה לא כאן: לא אראה אותך קצין גאה, לא אראה אותך מסיים לימודים גבוהים, לא אתרגש מחוויותיך בטיול הגדול לא אראה אותך משחק עם האחיינים שלך לא אראה אותך בעל ואב אוהב כל כך הרבה "לא" ואתה אינך חסר את זה אתה רק חסר לי. להיות אם שכולה זה לבדוק עם צאת לוח שנה חדש מתי יוצא י"ז בחשוון ומתי 2 בנובמבר. להיות אם שכולה זה לשבת בשקט על קברך לשתף אותך, לכתוב את כולי עד תום ולצאת, ומיד להתגעגע ולרצות לחזור ולהיות איתך שוב. להיות אם שכולה זה לא לדעת מה לספר לנכדים שנולדו כעבור שנים, ומתי הזמן המתאים לשתף? ומה המינון הנכון ? ואיך מונים את שמך יחד עם כל הדודים?? ואיזה ייצוג נותנים לך? נִשְאַרְתָּ
תמונה אחת דמומה עומס על כתף את כל חייך ....